דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת ויקרא – להקריב כדי להתקרב תמונה - הזכויות יוצרים למכון המקדש ·        ·       השאלות הגדולות ביותר בספר ויקרא הם: o      מה הסיפור של הקורבנות? o      קשה לנו להבין מה זה קורבנות? o      מה אשמים הבהמות שאנו מקריבים אותם? ·       תשובה : הקרבה זה הרגע הטוב ביותר של החיים. הכי משמעותי בעולם. ·       בזמן המלחמה באוקריינה ראינו מה זו הקרבה. איך מובילים ילדים יתומים לארץ ישראל אחרי מסע מתיש. איך אנשים נוסעים כדי להכין להם אוכל. כדי לבנות בתי חולים. ·       הרב אברימי וולף נפרד מילדי היתומים באודסה ונשאר שם עם הזקנים. אפשר היה לראות את הדמעות שלו. ·       המילה הקרבה נתפסת בימינו כמו אומללות "להתקרבן". לתת מעצמי סתם. אבל האמת שכולנו מעריצים את ההקרבה. ·       בשביל להתקרב צריך להקריב. ·       אם אדם רוצה להתקרב אל ה' הוא לא יכול להישאר במקום שלו. הוא צריך להקריב מעצמך. ·       היכולת לגדול דורשת ממך להקריב מעצמך, לוותר מעט על משהו בך, ואז תגיע למשהו גדול יותר. כך העולם בנוי. ·       בימים האחרונים אנו רואים מה זה אנשים גדולים. שמוותרים

בס"ד פרשת ויקרא – מה הריח שלנו?   על כל הקורבנות נאמר: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'". וצריך להבין מה המשמעות הריח בהקרבת הקרבן? איזה ריח היה לקורבן, ריח של מנגל? האם ה' זקוק לריח הזה?   הביטוי " ריח ניחוח" , מופיע פעם ראשונה אחרי שנח מקריב קורבנות לאחר המבול (בראשית ח, כא) : "וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ , וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ: לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו". יש באדם כוחות רוחניים (מלשון ריח) וכוחות יצריים.   גם בבריאת האדם כתוב (בראשית ב, ז): " וַיִּיצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". יש באדם יצירה ונפיחה. יש בנו גם יצרים החלק שמגיע מהאדמה, וגם נפיחה (נשמה) החלק הרוחני שה' נפח בנו, זה הריח שלנו.   יצחק אבינו זכה לקבל את חוש הריח. הוא מנסה לזהות את בנו באמצעות הריח (בראשית כז, כז): " וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כּ

 בס"ד פרשת ויקרא – טעמם של הקרבנות פתיחה פרשת ויקרא עוסקת בסוגי הקורבנות השונים. בין גדולי ישראל נחלקו מה טעמם של הקורבנות. ננסה לעמוד על השיטות השונות סביב שאלו זו.   שיטת הרמב"ם – לתקן את מחשבת העבודה זרה הרמב"ם כותב במורה הנבוכים (חלק ג פרק מו) שטעם הקרבנות הוא, לתקן את מחשבת העבודה זרה: " בעבור שהמצרים והכשדים, אשר היו ישראל גרים ותושבים בארצם מעולם, היו עובדים לבקר ולצאן, כי המצרים עובדים לטלה, והכשדים עובדים לשדים אשר יראו להם בדמות שעירים, ואנשי הודו עד היום לא ישחטו בקר לעולם. בעבור כן צוה לשחוט אלה השלשה מינין לשם הנכבד כדי שיודע כי הדבר שהיו חושבים כי הם בתכלית העבירה הוא אשר יקריבו לבורא, ובו יתכפרו העונות. כי כן יתרפאו האמונות הרעות שהם מדוי הנפש, כי כל מדוה וכל חולי לא יתרפא כי אם בהפכו ".   קושיות על שיטת הרמב"ם הרמב"ן חלק על דברי הרמב"ם וכתב נגדו נחרצות (ויקרא א, ט) : " והנה הם דברי הבאי". ומקשה הרמב"ן על הרמב"ם מספר קושיות: א.   וכי כל הקורבנות נועדו רק להוציא מליבם של שוטים, ועל כך כתו

  בס"ד פרשת ויקרא – איך מתקרבים? משמעות "ויקרא" ספר ויקרא פותח כך (ויקרא א, א): " וַיִּקְרָ א אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר ". ויש לשאול מדוע מתחיל הפסוק בלשון "ויקרא" ומיד אח"כ "וידבר"? וכן צריך להבין, מדוע האות "א" במילה "ויקרא" היא כתובה בקטן ?   ההבדל בין "ויקר" ל"ויקרא" נראה לומר שלפני שה' מדבר אל משה הוא קורא לו, הוא דורש ממנו כוונה מיוחדת. רש"י מבאר על הפסוק: " לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה , לשון חבה , לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר (ישעיה ו ג) "וקרא זה אל זה". אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה , שנאמר (במדבר כג ד) " ויקר אלהים אל בלעם "."   ההבדל בין הקריאה למשה לקריאה לבלעם הוא אות אחת בלבד, האות " א ". המילה "ויקר" של בלעם היא מלשון מקרה . לעומתו, אצל משה יש אות "א" קטנה, שהיא מבטאת לנו שיש ה' אחד שדואג לכל המקריות שסובבת