דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד תזריע מצורע - המטמון שבייסורים מטמוניות בנגע הצרעת צרעת שנוחתת על אדם, זה אחד הדברים הפחות נעימים שקורה בחיים. גם בקירות הבית שיש כתמים בצבעים עזים זה לא הדבר הכי נעים. התורה מתארת מציאות כזו (ויקרא יד, לג-לה) :                 "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם: וּבָא                     אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת :" במחשבה ראשונה עולה שזה עונש על מעשים שליליים שאדם עשה בתוך ביתו, אך רש"י באופן מפתיע כותב:            " בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של              זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ                הבית ומוצאן ".   הצרעת היא שכר או עונש ננסה לשאול כמה שאלות כדי להבין את הדברים: א.   למה שה' יגרום לאדם לסבול בצרעת בשביל שיקבל מטמוניות, אם ה' רוצה לזכות אותנו, שיימצא דרכים יותר נעימות ופשוטות? ב.   חז"ל

בס"ד פרשת שמיני – בדמייך חיי נדב ואביהו הגדולים בפרשת שמיני מופיע סיפור שריפתם של נדב ואביהו בני אהרון הכהן, בשעת חנוכת המשכן בהקריבם אש זרה. עליהם נאמר בתורה: "בקרבי אקדש". רש"י כותב על פי המדרש שמשה אמר לאהרון: "יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך".   כיצד זה ייתכן? הרבה שנים חשבתי שאולי משה סתם מעודד את אהרון, שהרי אם הם גדולים ממשה ואהרון, מדוע זכו אהרון ומשה להיות מלך וכהן גדול ולא זכו לכך נדב ואביהו? ובפרט שכותב הרמב"ם "לא קם בישראל כמשה עוד". ובמיוחד שכבר בתורה כתוב שהם חטאו בכך שהקריבו "אש זרה" אשר לא ציוו אותם. וחז"ל הוסיפו וכתבו שהם חטאו בחטאים נוספים, בכך שהורו הלכה בפני משה רבם, או ששתויי יין נכנסו לעבודה, אם כן כיצד ייתכן שהם גדולים ממשה ואהרון? ועוד נקודה שלא הייתה ברורה לי, למה משה אומר לאהרון שצריך שמישהו ימות כדי שתשרה שכינה? אי אפשר שיהיה טוב בלי שימותו אנשים?   נשמות שנועדו למסור את הנפש חשבתי להציע תשובה , אחרי שכבר