פרשת שופטים - נקיות ולקיחת אחריות

 בס"ד

פרשת שופטים - נקיות ולקיחת אחריות

הרב הלל מרצבך

·      בפרשתנו מופיע עונשו של העובד עבודה זרה (דברים יז, ז): "יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:". על פסוק זה עולה שאלה גדולה:

·      מדוע דווקא העדים צריכים להיות הראשונים שהורגים את העובד ע"ז? לשם מה זה נצרך?

·      אפשר להסביר שזה לטובת ניקוי העדים שהיו קשורים למקרה עצמו.

o     העדים היו בשעת המעשה וראו את החוטא עובד ע"ז, הם נפגעו רוחנית מראיית המעשה, העדות והעיסוק במקרה. כדי לנקות את עצמם מהחטא שראו, הם נלחמים נגדה.

o     באופן זה יושרש בליבם חומרת העבירה, ולא תהיה להם שום זיקה לחטא, אלא ישנאו את המעשה הזה.

o     יסוד זה דומה לדברי הגמרא (ברכות דף סג עמוד א): "שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". היסוד שאדם שהיה קשור לאיזה חטא אפילו באופן עקיף אפילו בראייה בעלמא, צריך לדאוג לנקות ולהרחיק עצמו באופן מובהק מן החטא שהיה לו בו עוד איזו נגיעה כלשהי.

o     כל מי שיש לו קשר כלשהו לעבירה, צריך לבער בעצמו את הרע שנכנס בו, "ידו תהיה בראשונה" לדאוג לפשפש במעשיו לנקות עצמו מאותה עבירה שכעת התגלתה בעולם.

 

·      אך מעבר לכך, אפשר להציע הסבר אחר: שהעדים הם הראשונים להמיתו דווקא, כדי שהם יקחו אחריות על המעשים שלהם. הם העידו על אדם שהוא בר מוות. שיקחו אחריות על כך.

o     שיראו אותו לפני שהוא נסקל. אולי פתאום הם יגידו בעצם זה לא היה ממש ככה.

o     הם יבינו את גודל האחריות על המילים שיצאו מהפה שלהם.

·      דוגמה: שאלתי בחור שגר עם בת זוגתו 7 שנים. למה אתה לא מתחתן איתה? הוא אמר לי: ברגע שאתה מתחתן זה דורש אחריות ומחויבות.

·      אנשים רוצים לעשות הכל בלי לקחת אחריות. אנשים מפזרים מילים, שולחים הודעות. מכריזים הכרזות: בלי שום אחריות על מעשיהם. זה עוול נוראי.

·      יושבים באולפנים ומשמיצים אנשים בלי רחמים. הורגים אנשים בשבת פיהם ולא אכפת להם.

·      דוגמה נוספת: יש יהודי (שלמה פילבר) שטען שהאשימו אותו בלינץ' תקשורתי שכביכול הוא גנב מקופת המדינה 1.8 מילארד ₪ מפיהם של משפחות נזקקות בישראל. התברר שהוא יצא בסוף זכאי. אבל ההשמצות הרבות לא פסקו. כל התקשורת חגגה. הוא שאל למה אף אחד לא ביקש סליחה? למה לא לקחתם אחריות על ההכפשות הקשות שנעשו? - לכתוב ולדבר זה קל. אבל לקחת אחריות זה משהו אחר.

·      מנהיג מאמריקה שמודיע: "יפתח שערי גיהנום על עזה". אז אמר.

·      ראש ממשלה שאומר: "אני מתחייב שלא אשב עם פלוני בקואליציה" אז אמר.

·      המשימה החשובה ביותר לקחת אחריות על המעשים שלנו.

·      אנו בימי חודש אלול. והיסוד של התשובה זה לקיחת אחריות.

·      כלשונו הזהב של הרב קוק (אורות התשובה טז א1):

"אֶחָד מֵהַיְסוֹדוֹת שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם, הוּא הַכָּרַת הָאַחְרָיוּת שֶׁל הָאָדָם עַל מַעֲשָׂיו, שֶׁבָּא מִתּוֹךְ אֱמוּנַת הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית שֶׁל הָאָדָם. וְזֶהוּ גַּם כֵּן תֹּכֶן הַוִּדּוּי הַמְחֻבָּר עִם מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁמּוֹדֶה הָאָדָם שֶׁאֵין שׁוּם עִנְיָן אֶחָד, שֶׁיֵּשׁ לְהַאֲשִׁימוֹ עַל הַחֵטְא וְתוֹצְאוֹתָיו, כִּי־אִם אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ".

·      ישנו משל יפה יש על האשמה הזולת בלי לקחת אחריות על עצמך (החלבן והאופה):

"אתה מוזמן למשפט ביום שלישי הקרוב!" ההודעה הקצרה שנתלתה על דלת ביתו של החלבן, הסעירה את רוחו.

הוא היה איש ישר, שהתנהג תמיד בנאמנות ובמוסריות. הוא לא ידע למה מזמינים אותו למשפט.

אבל האופה ידע. האופה היה רגיל לקנות חמאה וגבינה מהחלבן המקומי והשתמש בהם לאפיה. יום אחד עלה בו החשד שגושי החמאה שהחלבן מוכר לו שוקלים פחות מקילו, למרות שהחלבן מצהיר שכל גוש שוקל קילו בדיוק, לא פחות ולא יותר.

האופה החליט לבדוק את העניין, ובמשך תקופה הוא שקל בעקביות כל גוש של חמאה שקנה מהחלבן, והוא אכן גילה שגושי החמאה שוקלים פחות מקילו, לפעמים 900 גרם, לפעמים 950, ופעם אחת אפילו 800. האופה היה נזעם "מרמים אותי" הוא אמר לאשתו בכעס, "אני לא אשתוק על זה".

הוא ניגש אל השופט המקומי והתלונן על מעשיו של החלבן. "חייבים להעלות אותו לדין!" אמר האופה, "אי אפשר לאפשר לו לרמות את כל תושבי הכפר. אנשים סומכים עליו".

עוד באותו יום תלה שליח של בית המשפט המקומי הזמנה לדיון על פתח ביתו של החלבן.

החלבן הגיע לבית המשפט רועד ונפחד. הוא מעולם לא ראה את בית המשפט, ומעולם לא דיבר עם השופט שהטיל אימה על כל תושבי הכפר. "אני מניח שיש לך משקל מדויק במחלבה?" פתח השופט את הדיון.

-לא כבודו!" אמר החלבן "אין לי משקל".

-"אז איך בדיוק אתה שוקל את החמאה שאתה מוכר לאופה?

האם אתה סתם כך מחליט שזה קילו?!" הרעים השופט בקולו.

-"חס וחלילה, אדוני השופט. אני איש ישר, לעולם לא עלה על דעתי לעשות כזה דבר.

פשוט מאוד, בניתי לעצמי מין משקלי מאזניים, כאלו שאתה צריך לשים משקולת בצד אחד כדי שתאזן את החמאה שבצד השני." השופט הנהן בראשו בהבנה, והחלבן המשיך:

"בכל יום כשאני בא לשקול את החמאה עבור האופה אני מניח בצד השני של המשקולת כיכר לחם של קילו שאותה אני קונה בבוקר מהאופה, וכך אני יודע כמה חמאה עלי לתת לו כדי שיצא קילו בדיוק."

השופט חזר על דבריו של החלבן: "אתה בעצם אומר לנו שכמות החמאה שאתה נותן שווה למשקל הכיכר שהאופה נותן לך". "בדיוק כבודו", אמר החלבן, ופני האופה חפו.

 

·      משל נוסף שממחיש זאת (השועל והאריה):

שועל הולך ביער, ומתקרב אליו האריה, ואומר לו להתקרב. אומר לו השועל למה אתה רוצה לאכול אותי, יש יהודי בקצה היער. אמר לו האריה, אבל יש אלוקים ליהודים שיעניש אותי. אמר לו השועל, אלוקי היהודים הוא רחמן והוא לא יפגע בך, אלא אולי יפגע בילדים שלך. הלך האריה ונפל במלכודת. בא בטענה כלפי השועל, ואמר: "לא עשיתי עדיין כלום, ונפלתי במלכודת". אמר לו השועל: "לא אתה אשם, אלא אביך אשם שהרג פעם יהודי".

 

·      בימי אלול שאנו בעיצומם, נתפלל שנזכה לשני היסודות הללו:

א. זיכוך עצמי ומלחמה כנגד אותם דברים שהיה לי איזה קשר אליהם.

ב. לקיחת אחריות על המעשים שלנו.

 

·      ובעז"ה נהיה ראויים להיכנס לשנה הטובה הזאת לטובה.