דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת האזינו – חשיבות האזנה   פרשתנו פותחת במילים: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי".   וצריך להבין מה עומק ההבדל בין האזנה לשמיעה? ומדוע דווקא כלפי השמים מופנה לשון האזנה, ואילו כלפי הארץ לשון שמיעה?   ואולי אפשר להציע, ש"לשמוע" זה משהו פסיבי, אפשר לשמוע מאוזן אחת מבלי להתרכז בקול שנשמע. אנו שומעים הרבה קולות ורעשים שונים (רעש רכבים, רעש מזגן ועוד), שאיננו מטים את האוזן להאזין אליהם.   לעומת זאת, "להאזין" זה פעולה שדורשת מאמץ להתחבר לתוכן שנאמר. כשאדם מאזין למוסיקה, הוא מנסה להתחבר לשיר שהוא שומע. כשאדם מאזין במכשיר קשר, הוא חייב להפנים את המידע שהוא מקבל. האזנה מזכירה לשון של הזנה, אנו ניזונים מהמידע או מהקולות שאנו שומעים.   "השמים" (בפסוק) מבטאים את הצד הרוחני של האדם, ואילו "הארץ" (בפסוק) מבטאת את הצד הארצי והחומרי של האדם. וכאן המסר החשוב: יהודי צריך להשקיע יותר ברוחניות על פני הגשמיות. להאזין לצדדים הרוחניים, לתת להם את מירב תשומת הלב. לעומת זאת, לצדדים הגשמיים, מספיק

בס"ד פרשת ויקרא – מה הריח שלנו?   על כל הקורבנות נאמר: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'". וצריך להבין מה המשמעות הריח בהקרבת הקרבן? איזה ריח היה לקורבן, ריח של מנגל? האם ה' זקוק לריח הזה?   הביטוי " ריח ניחוח" , מופיע פעם ראשונה אחרי שנח מקריב קורבנות לאחר המבול (בראשית ח, כא) : "וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ , וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ: לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו". יש באדם כוחות רוחניים (מלשון ריח) וכוחות יצריים.   גם בבריאת האדם כתוב (בראשית ב, ז): " וַיִּיצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". יש באדם יצירה ונפיחה. יש בנו גם יצרים החלק שמגיע מהאדמה, וגם נפיחה (נשמה) החלק הרוחני שה' נפח בנו, זה הריח שלנו.   יצחק אבינו זכה לקבל את חוש הריח. הוא מנסה לזהות את בנו באמצעות הריח (בראשית כז, כז): " וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כּ

בס"ד פרשת וישלח –  הכרעת המלחמה ברוח לאן המלחמה נעלמה? בפרשתנו מופיע המפגש בן יעקב ועשיו. שני הצדדים מבינים שהולכת להיות כאן מלחמה קשה. עשו מתכונן לקרב, ובא יחד עם 400 איש עם מטרה ברורה להכחיד את יעקב וזרעו. ועל פי דברי חז"ל, יעקב מתכונן למפגש בשלושה אופנים: דורון (מתנות), תפילה ומלחמה. והנה, ראו איזה פלא, במקום שתפרוץ מלחמה קשה, במקום שתהיה שפיכות דמים, או לפחות וויכוח נוקב, עשו פוגש את יעקב מחבק אותו ומנשק אותו ומפנה לו את הדרך להיכנס לארץ ישראל. הוא לא שוכח להזמין את יעקב לבוא לביקור אצלו לשעיר. ויעקב מתנצל בנימוס, על סירובו להזמנה ונכנס רגוע ושליו לארץ ישראל. המפגש הזה מאוד מוזר ולא מובן. מה השתנה פתאום? וכי עשו שכח שיעקב עקב אחריו פעמיים? הוא שכח שהוא גייס 400 איש כנגד יעקב?   הסבר הרמב"ן והקשיים שבו הרמב"ן תירץ שעשו התרצה מהמנחה ששלח לו יעקב, ובסופו של דבר נכמרו רחמיו על אחיו יעקב, וחיבקו ונשקו. אך לכאורה, הסבר זה קצת לא מובן: וכי בגלל כמה עדרי צאן ובקר, עשו וויתר על נקמה שמתכנן אותה כבר 20 שנה, ובפרט כשמדובר על ברכות חשובות שמשפיעות לד