פרשת וירא - למה לבקש עצות כשה' כבר ציוו?

בס"ד

פרשת וירא – למה לבקש עצה כשה' ציווה?

בפרשתנו מובא שה' ציווה את אברהם אבינו לקיים את מצוות ברית המילה לו ולזרעו.

המדרש (בראשית רבה, מב) מספר לנו שאברהם אבינו התייעץ עם שלושת חבריו (ענר, אשכול וממרא) האם לקיים את הציווי שה'  לעשות ברית המילה: "בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם לִמּוֹל, הָלַךְ וְנִמְלַךְ בִּשְׁלשֶׁת אֹהֲבָיו".

והשאלה הזועקת היא, למה אברהם מבקש עצה מחבריו על מצוות ברית המילה, הרי ה' ציווה אותו לכך?

תשובות רבות לכך ניתנו בפרשנים השונים.

אחת התשובות לכך הביא הרב קוק (מדבר שור, כא) שהסביר שאברהם חשש שאנשים יתרחקו ממנו בעקבות ברית המילה, כי יחששו שזה יחייב גם את אותם לבצע ברית המילה, והתייעץ איך הוא יכול לעשות זאת בלי לגרום לאנשים להתרחק מדרך האמונה שהוא הנחיל לעולם.

וחשבתי לנסות להציע אולי תשובה נוספת: אברהם התייעץ  מתוך ענווה, כדי שלא יקנאו בכך שהוא כעת קיבל מצווה מיוחדת לו ולזרעו, וכביכול מתנשא מהם. מעין התייעצות שאבא מתייעץ עם בנו הקטן אחרי שהוא כבר החליט מה לעשות בעניין מסוים. סוג של שיתוף לפני עשיית המעשה כדי שיקבלו זאת בעין טובה. ומעין מה שעשה הקב"ה בבריאת האדם שמספר המדרש שהוא התייעץ עם המלאכים על בריאת האדם (בראשית א, כו): "נעשה אדם - ענותנותו של הקדוש ברוך הוא למדנו מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם".

ניתן ללמוד מכך יסוד חשוב בחיים. גם כשקיבלת החלטה מסוימת ואתה יודע מה אתה רוצה לעשות, תמיד כדאי להתייעץ עם הסובבים אותך. להבין איך הדברים יתקבלו על הסביבה וישפיעו על הקשר שלך איתם, להביע שדר של ענווה שאולי יש דברים נוספים שאחרים ראו ולא שמת לב אליהם, ובכך גם לאפשר לאנשים אחרים להבין יותר את עצם ההחלטה שלך.

שבת שלום, הלל מרצבך