דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת משפטים - וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ האם ללכת אחרי הרוב? בפרשתנו (שמות פרק כג, ב) כתוב: "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת, וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת, אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". רש"י על הפסוק כותב: "יש במקרא זה מדרשי חכמי ישראל, אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו". אכן השאלה הגדולה לכאורה ישנה סתירה בין הרישא לסיפא, שהרי מהרישא משמע שיש לשמור על האמת שלך בכל מחיר "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת", ואל תלך אחרי הרוב אם דעתך שונה. ובסיפא משמע שצריך ללכת אחרי הרוב "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" וכפי שדורשים חז"ל מהדיינים שכך יש ללמוד מפסוק זה?   אינדיבידואליות או קולקטיביות ושמעתי מידידי הרב שראל רוזנבלט הי"ו שיש ליישב שאלו שני שלבים הכרחיים באדם: ראשית, אדם חייב שהאמת המוחלטת שלו תאמר , לחשוב מה דעתו בכל סוגיה, גם אם הוא בדעת מיעוט. אם כולם טועים ואתה חושב שזו טעות תאמר את דעתך ותלחם עליה. אך מאידך, כשמגיעים להכרעה חייב האדם לקבל את דעת הרוב למעשה. בעולם האידאי יש מקום לאמת צרופה

בס"ד פרשת יתרו – כיבוד הורים כיסוד האמונה כיבוד הורים כחלק ממצוות בין אדם למקום בפרשתנו מופיע המעמד החשוב בעולם, מעמד הר סיני. במעמד זה ה' מוסר לנו את עשרת הדברות שהם יסוד דבר ה' לעם ישראל. הרמב"ן (שמות כ, יג) מבאר שחמשת הדברות הראשונים הם כנגד בין אדם למקום, וחמשת הדברות האחרונות הם כנגד בין אדם לחברו: "עשרת הדברות חמשה בכבוד הבורא, וחמשה לטובת האדם". ומקשה הרמב"ן מדוע כיבוד הורים נמצא בין חמשת הדברות שהם בין אדם למקום, הרי ההורים הם בני אדם, והיה מתאים להכניס אותם תחת החלק של אדם לחברו?   שלושה שותפים באדם ועונה הרמב"ן (שמות כ, יב-יג) : "כי השם אבינו הראשון, והמוליד אבינו האחרון , ולכך אמר במשנה תורה (דברים ה, טז) 'כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ' כאשר צויתיך בכבודי כן אנכי מצוך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך... כי לכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה". מדברי הרמב"ן עולה, שהטעם שמצוות כיבוד הורים הינה בחלק של המצוות שבין אדם למקום, הוא משום שההורים שותפים יחד עם ה' בבריאת האדם. דבריו מבוססים על דב

  בס"ד פרשת יתרו – תפקידם של עשרת הדברות לשם מה נאמרו עשרת הדברות? בפרשתנו מסופר על מעמד הר סיני, ובו פירוט עשרת הדברות שנצטווינו בהם. מעמד המרגש והחשוב בהיסטוריה האנושית בו הא-ל נפגש עם בני האדם. אך יש לשאול : מה החידוש בעשרת הדברות, הרי כל הדברות הן די פשוטות. אחרי יציאת מצרים צריך לחדש כאלו חידושים פשוטים?! בני ישראל ראו את יציאת מצרים, ראו שאין אלוקים אחרים, כבר הצטוו במרה על השבת, כבר בקורבן פסח הפנימו חשיבות המסורת והקשר עם ההורים, כבר יודעים כמה נורא הוא הניאוף שראו במצרים, כמה נורא להרוג סתם אנשים, כמה נורא לגנוב, אז למה צריך לכתוב זאת? איזה מסר גדול יש בעשרת הדברות הללו? במפגש ההיסטורי הגדול ביותר בין אלוקים לבני האדם, היינו מצפים למסרים שמימיים של דבקות אלוקית גבוהה, של התקדשות, של הבעת דרישה למסירות נפש לעשות רצונו, או לפחות להעברת מסרים של סודות התורה, אך נקודות כה פשוטות?! לשם כך הגענו למעמד הר סיני?   א.          חיזוק הדברים הפשוטים אכן, דווקא את הדברים הפשוטים צריך לחזק, ובהם צריך להתחזק. חשוב לחזק את הנקודות הבסיסיות הידועות. כדברי הרמח"ל

  בס"ד פרשת יתרו – ללמוד לייחד משמעות המילה "ויחד" בפרשתנו פותחת (שמות יח, ט) בתגובתו של יתרו לאירועים שעברו בני ישראל: " וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם". נחלקו הפרשנים כיצד להסביר את משמעות המילה "ויחד", ננסה להביא מספר הסברים למילה זו:   א.   שעשה ברית מילה הגמרא (בבלי סנהדרין צד ע"א) כותבת: "ויחד יתרו, רב ושמואל, רב אמר: שהעביר חרב חדה על בשרו". לדעת רב הכוונה היא שיתרו התגייר על ידי שעשה ברית מילה. וכן הביאו פרשנים נוספים.   ב.   נעשה בשרו חידודין חידודין הגמרא ממשיכה ומבארת: "ושמואל אמר: שנעשה חדודים חדודים כל בשרו". וביאר רש"י : "נעשה בשרו חדודין חדודין {קמטין קמטין} , מיצר על איבוד מצרים".     ג.     לשון שמחה אונקלוס תרגם: "וחדי". וכן רש"י כתב בהסברו הראשון: "ויחד יתרו - וישמח יתרו, זהו פשוטו". וביאר הספורנו : "שמח על טובתם של ישראל".   ד.   שנעשה יהודי

בס"ד                                                                                    פרשת יתרו - גדול או קשה הצעתו של יתרו בפרשתנו מסופר על המפגש המרגש של יתרו עם חתנו, משה רבנו. תוך כדי מבטו של החותן על עבודת חתנו, הוא שם לב שישנה נקודה שטעונה תיקון יסודי (שמות יח, יז-כד) : " לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה" ומיד מציע לו עצה למנות שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות, ומוסיף את השיטה: "וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ ". הרעיון שיתרו מציע מתקבל על ידי משה חתנו, והוא אכן מבצע ומיישם את הרעיון (שמות יח, כד-כז) עם הבדל קטן. משה מצדו אומר: " אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם: ". ניתן לזהות שינוי קל אך משמעותי ביניהם: בעצת יתרו כתוב: " כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל ". וביישומו של משה כתוב: " אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה ". וצריך להבין מדוע יתרו מציע שהדברים הגדולים ישפוט משה, ואילו משה