פרשת יתרו - כיבוד הורים כיסוד האמונה

בס"ד

פרשת יתרו – כיבוד הורים כיסוד האמונה

כיבוד הורים כחלק ממצוות בין אדם למקום

בפרשתנו מופיע המעמד החשוב בעולם, מעמד הר סיני. במעמד זה ה' מוסר לנו את עשרת הדברות שהם יסוד דבר ה' לעם ישראל.

הרמב"ן (שמות כ, יג) מבאר שחמשת הדברות הראשונים הם כנגד בין אדם למקום, וחמשת הדברות האחרונות הם כנגד בין אדם לחברו: "עשרת הדברות חמשה בכבוד הבורא, וחמשה לטובת האדם".

ומקשה הרמב"ן מדוע כיבוד הורים נמצא בין חמשת הדברות שהם בין אדם למקום, הרי ההורים הם בני אדם, והיה מתאים להכניס אותם תחת החלק של אדם לחברו?

 

שלושה שותפים באדם

ועונה הרמב"ן (שמות כ, יב-יג):

"כי השם אבינו הראשון, והמוליד אבינו האחרון, ולכך אמר במשנה תורה (דברים ה, טז) 'כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ' כאשר צויתיך בכבודי כן אנכי מצוך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך... כי לכבוד הבורא צוה לכבד האב המשתתף ביצירה".

מדברי הרמב"ן עולה, שהטעם שמצוות כיבוד הורים הינה בחלק של המצוות שבין אדם למקום, הוא משום שההורים שותפים יחד עם ה' בבריאת האדם. דבריו מבוססים על דברי הגמרא במסכת קידושין (דף ל ע"ב):

"ת"ר, שלשה שותפין הן באדם: הקדוש ברוך הוא, ואביו, ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקדוש ברוך הוא: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני".

 

כיבוד הורים כבסיס האמונה

חשבתי שאולי ניתן להרחיב מעט את הרעיון אודות הקשר בין כיבוד הורים לכיבוד ה'. יסוד האמונה שלנו בה' נובע מכוח זה שנולדנו לעם ישראל. מכוח המוסרת והיניקה של דבר ה' מבית הורינו, כדברי הפסוק (משלי א, ח): "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ".

עוד לפני לימוד התורה, בירור האמונה והזהות הישראלית העמוקה שלנו, אנו נפגשים עם תורת ה' דרך הבית, המשפחה וההורים. ולכן כיבוד הורים הינו הבסיס לאמונה בה', והינו חלק ממצוות שבין אדם למקום.

 

הוכחת האמונה עוברת דרך המסורת

ניתן להוסיף שאחד מדרכי ההוכחה לאמונה בה' היא דרך המסורת שעברה מאב לבנו, מאז בריאת העולם, דרך יציאת מצרים, ומתן תורה. וכדברי ספר הכוזרי (מאמר א אות כה):

"מה שאני חייב בו וחייבין בו כל קהל ישראל, אשר התברר אצלם המעמד ההוא בראות עיניהם, ואחר כן הקבלה הנמשכת שהיא כמראה העין".

לפי דברי ספר הכוזרי עולה שהאמונה בה' נובעת מתוך המפגש של עם ישראל עם ה' ביציאת מצרים ומעמד הר סיני. ומשם והלאה האמונה עוברת דרך המסורת שעוברת מההורים לילדיהם עד ימינו אלה. המפגש עם המסורת מתחיל מהקשר עם ההורים שהוא הבסיס לכל הקשר עם ה'.

מתוך כך מובן שכיבוד ההורים הינו לא רק סדר היררכי לאפשר יחסי אנוש תקינים, ואפילו לא רק שותפות ביצירת האדם, אלא הדרך ממש להגיע לאמונה ה'. וממילא כל המכבד את הוריו, מכיר ומכבד את בורא העולם.

נראה שמטעם זה בליל הסדר ההורים פונים אל הילדים ומספרים להם את סיפור יציאת מצרים. יסוד האמונה בה' עובר דרך סיפור המוסרת, שהוא הבסיס לכל התורה כולה. ורק מכך ניתן להגיע לאמונה בה'.

 

ההורים כמעצבי האמונה

שמעתי משמו של הרב יעקב קמנצקי זצ"ל ששאל: למה אבלות על ההורים היא יב חודש, שזה יותר חמור אפילו מאבלות על ילד של אדם?

ותירץ, שכשאדם מאבד את הוריו, הוא בעצם מתרחק עוד דור ממעמד הר סיני, ועל כך מתאבלים.

אפשר להוסיף, שהגמרא במסכת קידושין (דף ל) כותבת: "כל המלמד את בן בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני".

וכותב על כך המקנה: "מצינו בכל דור ודור מימות משה רבנו עליו השלום, שנתמעט ההשגה כפי ריחוק המקבלים זה מזה... אמרה תורה שילמד את בן בנו, אע"ג שמחויב בנו ללמדו שהוא אביו, אלא שאינו דומה מה שיקבל מבנו למה שיקבל ממנו, לכך חייבה התורה לאבי אביו שהוא טפי".

כוונתו, שיש צד שללמוד תורה מסבא מעלתו גבוהה יותר, מפני שהסבא קרוב יותר למעמד הר סיני.

לסיום

הגמרא (קידושין דף ל ע"ב) כותבת: "השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום". לאור מה שלמדנו, ניתן להבין יותר את הקשר בין כבוד ההורים לכבוד ה'. שהרי רק מתוך הכבוד כלפי הורינו נצליח להגיע לאמונת בה' ולכבדו כראוי.