פרשת יתרו - נקודת המחלוקת בין יתרו למשה

בס"ד

פרשת יתרו – נקודת המחלוקת בין יתרו למשה

בואו של יתרו

בפרשתנו מסופר על המפגש המיוחד בין משה ליתרו (שמות פרק יח, א-כז).

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ: וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה: וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים: וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ: וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה: וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה':

 

בהתבוננות על הפסוקים עולות מספר תמיהות:

א.   לשם מה יתרו מגיע לבקר את משה? מהי מטרת בואו?

ב.   "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה... וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה" – מדוע התורה מדגישה פעמיים שיתרו היה חותן משה, והרי זה היה כבר ידוע לנו שהוא חותנו?

ג.     "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אשת משה" - מדוע מדגישה התורה שיתרו הוא זה שלקח את ציפורה ואת שני בניה, האם הם לא באו מצד עצמם?

ד.    "אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה" - מדוע מוזכר לנו שציפורה היא "אֵשֶׁת מֹשֶׁה" וכי לא ידענו זאת?

ה.   ""אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" - מדוע מוזכר לנו שציפורה התגרשה: מה התורה רוצה ללמדנו בזה?

ו.      "וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ" מדוע מוזכר לנו על שני הבנים שלהם שהם "בניה" של ציפורה, ולא שהם בני משה?

ז.     "שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה" - מדוע מוזכר לנו הסיבות שניתנו לשמותם של גרשום ואליעזר כאן, כיצד זה קשור לסיפור? ובפרט שהטעם לשמו של גרשום כבר הובא קודם לכן (שמות ב, כב)?

ח.   מדוע יתרו אומר למשה אחרי שהוא הגיע: "אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ", מה משמעות ההודעה הזאת, וכי משה לא מזהה את יתרו, אשתו וילדיו? (על דרך הבדיחותא: יתרו אומר למשה אל תדאג רק החותן בא, החותנת לא תגיע הכל בסדר J).

ט.   מדוע יתרו מפריד במשפט בינו ובין אשת משה וילדיהם, כתוב "אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ, וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ", ולא היה כתוב: 'אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ באנו אליך'?

י.      "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה" מדוע משה לא יוצא לכבוד אשתו (גרושתו) או לכבוד ילדיו? הרי את אליעזר הוא לא ראה כמעט מיום לידתו?

יא. מדוע משה מספר רק לחותנו את הסיפורים ולא לאשתו וילדיו?

יב. למחרת בבוקר מתנהל דיון בין משה לבין יתרו על הנהגת משה את העם, מה משמעות הוויכוח ביניהם על התנהלותו של משה?

יג.   מה המסר שיתרו מעביר למשה בכך שמציע לו לפזר סמכויות?

יד.  "וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ" - אם עצת יתרו כל כך טובה, מדוע משה משלח את יתרו? למה שלא יישאר עוד קצת במדבר?

 

נקודת המחלוקת בין יתרו למשה

על מנת לענות על השאלות, ננסה להציע שליתרו ומשה הייתה נקודת מחלוקת מהותית. יתרו ציפה שמשה יתנהג באופן אנושי, פרגמטי ומעשי על החיים. ולעומתו, משה, ניסה להעביר ליתרו את המסר שאצלו הדברים מעט שונים, הוא לא אדם רגיל, נדרש ממנו לחיות חיים באופן שונה משאר בני האדם. דרך הבנה זו ננסה לענות על השאלות לפי הסדר:

 

משה רבנו אינו אדם רגיל

(לשאלות א-ה) אחר שמשה רבנו שילח את ציפורה לביתה על מנת להתמסר באופן טוטאלי להצלת עם ישראל, ציפורה נאלצה לגדל את שני ילדיה לבדה. יתרו כל השנים דאג לבתו ולנכדיו, אך מכיוון שידע שמשה בתקופה של עומס וסכנה בזמן שהותו במצרים נתן לבתו ונכדיו לגור אצלו. אך כאשר עם ישראל השתחרר ממצריים, המצרים טבעו בים סוף, חש יתרו שהסכנה הסתיימה, והלך למדבר להחזיר את בתו ואת שני נכדיו אל אביהם משה. לשיטתו, כעת משה איננו בסכנה מוחשית אלא משמש כמנהיג, וזה זמן להשיב לו את אשתו וילדיו שיחזור לתפקד כאב וכבעל.

 

למי מתייחסים בני משה

(לשאלה ו) המילים "שְׁנֵי בָנֶיהָ" – מתייחסים לשני הבנים שבשנים האחרונות הם הבנים כביכול של ציפורה, ולא בני משה. משה לא מגדל אותם הוא רחוק מהם במלוא מובן המילה.

וכפי שתיאר המדרש (שכל טוב יתרו פרק יח): "לפיכך באתי עמהם שאם תעשה בגיני צא לקראתי וקבליני, ואם לאו, עשה בשביל אשתך, ואם לאו, עשה בשביל בניה, דהיינו בניך, אלא אתה עסוק ללמד תורה ומצות לישראל, ואת בניך הנחת עמה והרחקתם מעליך".

(לשאלה ז) התורה מדגישה ואומרת ששמות הבנים ניתנו על ידי משה. זו עיקר סיבת בואו של יתרו. לטעון כלפי משה שהוא צריך לקחת חסות על בניו: 'אתה נתת להם את השמות, הם חלק מהעם שלך, וכעת הגיע זמנם לחזור לאביהם, ואתה צריך לתפוס עליהם חסות!'.

 

אדם פרטי או שליח אלוקי

(לשאלות ח-ט) יתרו מגיע לפני משה, ואומר למשה: 'הגענו. אני באתי רק לבקר, אני רק אורח "בא אליך". אך לגבי אשתך וילדיך אתה צריך לקחת עליהם אחריות, הם שלך!

(לשאלות י-יא) משה מתנהג כלפי יתרו כפי שמתנהגים לאורחים. כפי ששמע על אברהם אבינו. מארח אותו, אוכל אתו, ומדבר אתו כפי רצונו של האורח.

המדרש (ילקוט שמעוני יתרו רמז רסח) כותב: "לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו, מכאן אמרו שיהא אדם נוהג בכבוד חמיו". מה עם אשתו או בניו? לא כתוב! ייתכן אמנם שמשה אכן דואג גם לאשתו ובניו ושמח בבואם, אך משום שהם אינם אורחיו, לא צריך לציין זאת.

אך ייתכן שמשה העביר מסר מורכב: לא אוכל לטפל באשתי וילדיי. התפקיד שלי קצת שונה משאר בני אדם, יש לי שליחות כלל עלומית. אין זה נכון שהוא יתעסק במשפחה וילדים פרטיים, עם ישראל כולו זה המשפחה שלו. את הנקודה הזאת יתרו לא הבין! משה עסוק בכלל ישראל ואין לו את היכולות לדאוג כאחד האדם לבני ביתו. בוויכוח הזה הוא עומד מול יתרו.

 

האצלת סמכויות לצורך פניות למשפחה

(לשאלה יב) למחרת, יתרו ממשיך ומסתכל בעיניים אנושיות על משה. ולא מבין איך הוא לא צריך הפסקות וחופשות, ולכן אומר לו: "מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב". יש לך אישה וילדים. אתה צריך לחיות כמו אדם נורמלי, אחרת תתמוטט.

משה מנסה להסביר ליתרו: "כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים", התפקיד שלי הוא לא סתם שופט. אצלי דורשים אלוקות. אתה לא תבין מה זה אומר. אך אינני אדם רגיל, אני בדרגה אחרת, אינני מחפש את החופשה והנחת, ה' דורש ממני חיים ברמה שונה, וזה כולל הקרבה מוחלטת של חיי המשפחה שלי.

יתרו ממשיך וטוען ובכל זאת, גם אם זה כך, אתה פועל לא נכון: "נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ". ומציע לו את שיטת פיזור הסמכויות.

משה מכבד את יתרו ועושה כעצתו: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר", אך חש שיתרו לא האדם שיכול להכווין אותו נכון לאורך זמן. משה מתעסק בעניינים נשגבים, ואילו יתרו רואה את החיים באופן פרקטי ותכליתי.

 

שילוח יתרו

(לשאלה יד) מכאן והלאה משלח משה את יתרו: "וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ". לא מעוניין בעוד עצות פרקטיות מחמיו. משה הוא שליח הא-ל. הוא לא יכול להיות מוזן מעצות של אדם חיצוני. משה רוצה להתקדם מבחינה רוחנית עבור הכלל, הוא מחפש את הדבקות והקדושה לקדם את עם ישראל אל האלוקים.

 

מהותו של משה רבנו

לא בכדי, לאחר תקופה מסוימת במדבר, מרים אחותו, גם היא מדברת עם אהרון אודות הפרישה של משה מן האישה הכושית, שלפי רוב הפרשנים זו ציפורה (במדבר יב, א-ב): "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח: וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה'":

אכן אנו צריכים להבין שאין לנו תפיסה בהנהגתו של משה רבנו. לא עצות יתרו ולא הביקורת של מרים ואהרון. יש דברים שהם אינן הוראה לכלל הציבור, כפי שמעיד ה' (במדבר יב, ז-יג): "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה".

 

לסיום

נסיים בדברי הרמב"ם על חובת האמונה בגדולת נבואתו של משה רבינו (הקדמה לפרק חלק): "והיסוד השביעי נבואת משה רבינו. והוא, שנאמין שהוא אביהן של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, הכל הם למטה ממנו במעלה, והוא בחיר ה' מכל המין האנושי, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושימצא. ושהוא עליו השלום הגיע לתכלית הרוממות מעל האנושיות עד שהשיג המעלה המלאכית ונעשה במעלת המלאכים...".

"משה אמת ותורתו אמת".