פרשת תרומה - רגישות לזולת
בס"ד
פרשת תרומה – רגישות לזולת
עיקר
המשכן עבור הארון והכפורת
פרשתנו עוסקת בבניית המשכן. הכלי הראשון שאותו
מתארת התורה הוא ארון הברית. הרמב"ן כותב שעיקר המשכן הוא בשביל ארון
הברית שעליו הכפורת. המיוחד בארון ששם נמצאים לוחות הברית, ובין שני הכרובים עובר
הקול שה' מדבר דרכו לעם ישראל.
מבנה הכרובים
על גבי הארון היתה מונחת הכפורת שעליה היו הכרובים.
בתיאור הכרובים מובא (שמות כה, כ):
"וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים
בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת
יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים".
הרב יצחק אלחנן ספקטור[1] כתב שמהכפורת לומדים שתי נקודות,
לחיים:
א. "פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה"
– צריך לשאוף תמיד למעלה. לא להסתפק במקום שאדם נמצא.
ב.
"וּפְנֵיהֶם
אִישׁ אֶל אָחִיו" – שההתעלות תהיה מתוך מבט על הזולת. לא להתעלות על
חשבון הזולת – צריך להיות כל הזמן רגיש כלפי הסביבה.
לאן
פני הכרובים פונים?
הרב ספקטור מוסיף על פי הגמרא (בבא בתרא צט ע"א):
"ר' יוחנן ור' אלעזר: חד אמר: 'פניהם
איש אל אחיו', וחד אמר: 'פניהם לבית'. ולמ"ד פניהם איש אל אחיו, הא כתיב:
ופניהם לבית! לא קשיא: כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין
ישראל עושין רצונו של מקום".
וכך הוא מבאר את דברי הגמרא, זה לא סתם סימן
לדעת האם עם ישראל עושים את רצונו של מקום, אלא זהו ההסבר עצמו:
o
כאשר
"פניהם לבית" (כל אחד דואג לבית) – "אין עושים רצונו של
מקום".
o
כאשר
"פניהם איש אל אחיו" (כאשר דואגים אחד לשני) – "עושים רצונו של
מקום".
החשבת
הזולת
יש להוסיף, שכתב לגבי
הכרובים נאמר: "אִישׁ אֶל אָחִיו" – חז"ל (תנוחמא שמיני סימן ט) כותבים: "אין אומרים איש
אלא לאדם חשוב". כשאני רואה את חברי כ"איש", כאדם חשוב, אני
עושה את רצונו של מקום.
שמעתי מחבר, שיום
אחד התארח ביישוב כלשהו בשבת וראה בלוח המודעות פתק שכתוב בו כך:
"אנשי
קהילה יקרים. מאוד התפעלתי מהיישוב שלכם.
אני רוצה לומר
לכם שהייתי כאן שבת שלימה,
ואף אחד לא פנה
אליי. אפילו לא אמר לי 'שבת שלום'".
חשוב שנזכה להיות עם הפנים
איש אל אחיו, לראות בצורך של הזולת ולהחשיבו.
על כך אומר ר' חנינא
בן דוסא בפרקי אבות (ג,
י):
"כל שרוח הבריות
נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו".
רגישות
לזולת
שלמה המלך כותב במשלי (כז, יט):
"כַּמַּיִם
הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם".
על דרך הדרש שמעתי, איזה מים יש
בפנים? – אלו הדמעות. כשרגישים לדמעות
(המים שבפנים) של הזולת, לב האדם לאדם.
מספרים ששבת אחת ביקש תלמידו של ר' ישראל
מסלנט שיבוא להתארח אצלו. ר' ישראל שמע שהיהודי מאריך בשולחן השבת, ויש מטעמים
רבים, ויש לו משרתת יהודייה שמגישה את כל האוכל ברוב פאר והדר. ר' ישראל אמר
לתלמידו שהוא מוכן להגיע בתנאי שיקצר מאוד בסעודה. התלמיד שרצה מאוד שרבו יתארח
אצלו הסכים. ואכן הסעודה הייתה מהירה מאוד, מנה אחרי מנה, שיר אחד, דבר תורה קצר
וברכת המזון. בסיום הסעודה ניגש ר' ישראל מסלנט למשרתת ואמר לה שהוא מתנצל שהיא
עבודה כל כך מהר. אך המשרתת אמרה לו: "ההפך, תודה רבה לך כבוד הרב. כל שבת אני
רוצה להגיע לביתי למשפחה שלי לסעודת שבת ואינני מספיקה בגלל שהסעודה כאן ארוכה כל
כך, השבת אזכה לסעוד גם עם ילדיי".
הסתכל ר' ישראל על
תלמידו ואמר לו: "אתה מבין למה היה חשוב לי שנסעד מהר. להקפיד בסעודה ארוכה
על חשבון יהודי אחר, זו מצווה שבאה בעבירה".
הכבוד
בזוגיות
היסוד הזה חשוב מאוד בחיי זוגיות:
הגמרא (יומא נד ע"א-ע"ב) כותבת שבבית המקדש הכרובים היו פני
איש ואשה. נמצא שיש כאן יסוד חשוב בחיי זוגיות. פעמים ניתן לראות זוגות שעם השנים קצת
מזלזלים אחד בשני. אחד פורש כנפיים אל ה', והשני פניו אל הבית (חיי החומר). מה
עושים בכזה מצב?
הסוד הוא להתייחס אחד לשני כ"איש" - כאדם
חשוב. רק כשמתייחסים בכבוד אפשר לבנות בית שלם.
לסיום
אם נשכיל, נלמד מהמקום המקודש ביותר לעם ישראל,
קודש הקודשים, איך להתייחס לזולת. בכך נצליח לזכות לחיים טובים ביחסי בין אדם לחברו,
ומתוך כך להיות בגדר "עושים רצונו של מקום".
[1]
נולד בגרודנה, רוסיה, בשנת ה'תקע"ז
(1817) ונפטר בשנת ה'תרנ"ו (1896). הוא כרבה של העיר קובנה שבליטא, והיה מחובבי ציון.
תגובות
הוסף רשומת תגובה