דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת וישב – כיצד ניתן להתבגר?   בפרשתנו מסופר שיוסף עומד בניסיון גדול מאוד. אשת פוטיפר מנסה להכשיל אותו כשהם לבד, ויוסף בורח ממנה, ומשלם על כך מחיר יקר של מאסר בכלא המצרי.   במדרש מופיע הרחבה לסיפור של יוסף ואשת פוטיפר (סוטה לו ב, תנחומא וישב ט): "באותה שעה באה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: "יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות?" ... נעץ ידיו בקרקע {להכאיב לעצמו} . מיד: "וינס ויצא החוצה", א"ל הקב"ה אתה נסת ויצאת חוצה, חייך הים ינוס מפני ארונך שנא' (תהלים קיד) "הים ראה וינוס"."   אם נתבונן בדברי המדרש נוכל ללמוד מיוסף מספר כלים כיצד להתמודד מול פיתויים שונים:   א. "באה דיוקנו של אביו" - יוסף חושב על אבא שלו הצדיק - חשיבה תמידית על דמות גדולה מסייעת בהתמודדות בשעת מבחן.   ב. "דיוקנו של אביו" - יוסף מדמיין שאביו רואה אותו - כוח הבושה ואי הנעימות עוזר לנו להינצל מלחטוא.   ג. "נראתה לו בחלון" - ייתכן שיוסף

בס"ד                                    פרשת וישלח – הקצב של יעקב   אחרי כל ההכנות של יעקב למפגש עם אחיו עשיו, אחרי המפגש עם החיבוקים והנשיקות, יעקב אומר לעשיו: "יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה". ליעקב יש קצב משלו, הוא מתנהל לאט.   וצריך להבין, היכן נעלמה לה מידת הזריזות? האם זה לא בזבוז זמן להתנהל לאט, הרי עדיף להזדרז בחיים הקצרים?   נראה להציע, שיעקב מלמד אותנו יסוד חשוב לחיים על סדרי עדיפויות בערך הזמן. כנגד, הגישה הטוענת שכל מה שהוא לא נותן לי סיפוק הינו בזבוז זמן , אצל יעקב אם זה דבר בעל ערך, ראוי שווה להשקיע בו את הזמן, ולהתנהל בו בנחת: "וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי":   "לרגל מלאכה" – כנגד מקדשי עמל הכפיים. רומז יעקב על השבתות, החגים ולימוד התורה שיש להשקיע בהם בנחת ובשמחה. "מלאכה" שאנו שובתים ממנה בשבתות וחגים, "מלאכה" שאנו כביכול מפסידים ומשקיעים בלימוד התורה וערכים אחרים.   &