פרשת וישלח - הקצב של יעקב

בס"ד

                            פרשת וישלח – הקצב של יעקב

 


אחרי כל ההכנות של יעקב למפגש עם אחיו עשיו, אחרי המפגש עם החיבוקים והנשיקות, יעקב אומר לעשיו: "יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה". ליעקב יש קצב משלו, הוא מתנהל לאט.

 

וצריך להבין, היכן נעלמה לה מידת הזריזות? האם זה לא בזבוז זמן להתנהל לאט, הרי עדיף להזדרז בחיים הקצרים?

 

נראה להציע, שיעקב מלמד אותנו יסוד חשוב לחיים על סדרי עדיפויות בערך הזמן. כנגד, הגישה הטוענת שכל מה שהוא לא נותן לי סיפוק הינו בזבוז זמן, אצל יעקב אם זה דבר בעל ערך, ראוי שווה להשקיע בו את הזמן, ולהתנהל בו בנחת: "וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי":

 

"לרגל מלאכה" – כנגד מקדשי עמל הכפיים. רומז יעקב על השבתות, החגים ולימוד התורה שיש להשקיע בהם בנחת ובשמחה. "מלאכה" שאנו שובתים ממנה בשבתות וחגים, "מלאכה" שאנו כביכול מפסידים ומשקיעים בלימוד התורה וערכים אחרים.

 

"לרגל הילדים" – כנגד ההשקעה בילדים ובמשפחה, אפילו שזה מבזבז זמן, פוגע בקריירה ובכסף האישי.

 

אנו חיים בדור שכולם רצים, הטכנולוגיה גורמת שהכל יעבוד מהר יותר, אסור לנו לשכוח להתנהל בנחת בדברים החשובים באמת.


ואולי המסר עוד עמוק יותר. לאורך ההיסטוריה של העולם קמו תרבויות רבות. ותמיד התייחסו אל עם ישראל כעם הפרימיטיבי המפגר בקצב העולם (בזמן היוונים, בזמן ההשכלה, ואפילו בדור האינטרנט).

אך אין זה נכון, גדולי ישראל מנסים לזהות את הטוב בכל דור ולשכלל אותו. זה נעשה דווקא כאשר מתנהלים לאט, באופן יסודי ועמוק, מצליחים לברור מה טוב ומה רע. מה לוקחים מכל תרבות, ומה משאירים מאחור.

 

ההשקעה בנחת מאפשרת לנו להגדיר את סולם הערכים שלנו באופן שלם.

  

תגובות

הנקראים ביותר

פרשת תולדות - אהבת הילדים ללא תנאי

פרשת תזריע - מאמין וזורע

פרשת ויצא - האמת שנראית כשקר

פרשת נח - פתיחות או סגירות

פרשת כי תשא - בין הרצוי למצוי

פרשת לך לך - תאווה או אחווה

פרשת בראשית - מה רע בעץ הדעת?

פרשת לך לך - איך מקרבים?

פרשת תרומה - רגישות לזולת

פרשת תצוה - להאיר את העולם