דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד סוכות חג החיבור והדעת דרשה לחג סוכות תשע''ז - בית כנסת מרכזי יד בנימין – הלל מרצבך הקדמה שמחה גדולה לכולנו בהיכנס חג הסוכות. חג הסוכות הינו החג השלישי בין שלושת הרגלים (אחרי פסח ושבועות). והינו החג השלישי בחגי תשרי (אחרי ראש השנה ויום כיפורים). חג הסוכות זהו חג סיום, חג האסיף. הוא חג המאסף לנו את כל הפינות וסוגר אותם כראוי. את שני המסלולים חג הסוכות משלים.   חג הסוכות חג הדעת על חג הסוכות נאמר: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". בחג זה אנו מצווים ממש לדעת. בעולם הקבלה והחסידות אנו יודעים ש"הדעת" היא הדרגה השלישית במדרגות ההכרה [1] . כפי שבתפילה בנוסח ספרד בברכת הדעת אנו מציינים שלושה שלבים: "חכמה, בינה ודעת". יש את שלב החכמה , המבטאת את החשיבה הראשונית של הרעיון. לאחריה יש את הבינה המבטאת את הדרך לבנות את הרעיון הכוללת בתוכה כל פרטי הרעיון המעשיים, להבין את הרעיון שהועלה בשלב החכמה (כדברי רש"י: "נבונים – המבינים דבר מתוך דבר"). ויש את הדעת שהוא כבר שלב הקישו

בס"ד                                                                                    פרשת יתרו - גדול או קשה הצעתו של יתרו בפרשתנו מסופר על המפגש המרגש של יתרו עם חתנו, משה רבנו. תוך כדי מבטו של החותן על עבודת חתנו, הוא שם לב שישנה נקודה שטעונה תיקון יסודי (שמות יח, יז-כד) : " לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה" ומיד מציע לו עצה למנות שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות, ומוסיף את השיטה: "וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ ". הרעיון שיתרו מציע מתקבל על ידי משה חתנו, והוא אכן מבצע ומיישם את הרעיון (שמות יח, כד-כז) עם הבדל קטן. משה מצדו אומר: " אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם: ". ניתן לזהות שינוי קל אך משמעותי ביניהם: בעצת יתרו כתוב: " כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל ". וביישומו של משה כתוב: " אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה ". וצריך להבין מדוע יתרו מציע שהדברים הגדולים ישפוט משה, ואילו משה

בס"ד פרשת ויצא – חכמתו של יעקב איך הצליחו לרמות את יעקב? כבר מילדות מקננת בי השאלה: איך לבן הצליח לרמות את יעקב? יעקב ע"פ חז"ל ידע שלבן הולך לעשות לו תרגיל שיחליפו בין רחל ללאה (רחל שיתפה אותו) אז איך הוא נפל בפח? האם הוא לא חשד בעניין? מדוע לא בדק היטב מי זו הכלה? האם כמה סימנים שהוא מסר לרחל הרגיעו אותו? האם כ"כ קשה להדליק רגע נר קטן כדי לראות מי הכלה שנמצאת לצדו?   קידושי טעות בנישואים על לאה עוד משהו שלא היה מובן לי, לכאורה זה קידושי טעות, ולאה אינה מקודשת. זה דין פשוט במסכת קידושין, שאדם שמתכוון לקדש את רחל ונמצאת פתאום לאה היא אינה מקודשת. ואם כן, איך יעקב משאיר אותה אצלו את לאה בלי לשאת אותה שוב? למה יעקב מוותר?   ועוד אשאל , מדוע יעקב מוותר כל כך מהר ללבן? הוא שואל את לבן: "למה רימתני" ולבן עונה לו "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפניה הבכירה", מדוע יעקב לא מתעקש על ההסכם שהם חתמו ביניהם על העוול שעושה לבן כנגדו?   איך יעקב מוחל לרחל והשאלה האחרונה, איך יעקב סולח לרחל על התרגיל שעשתה לו? שהכניסה את אחותה תחתיה? ואם לאה