דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת חיי שרה - הכל לטובה בפרשתנו פותחת במילים: " ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה ".  ופירש רש"י, מדוע כתוב את המילה שנה, כמה פעמים: "שכולן שווים לטובה". וצריך להבין, הייתכן שכל ימיה של שרה אימנו שווים לטובה? הלא דברי ימי חייה של שרה אימנו ידועים לכל, ורוב רובם מלאים סיבות לצער ויגון. א. היא הלכה אחרי אברהם לאור כשדים, משם לחרן, משם לארץ כנען, משם למצרים, משם לארץ פלישתים, ומשם לבאר שבע. ב.   היא הייתה עקרה עד גיל 90. ג.     היא נאצלה פעמיים לעבור לגברים זרים (פרעה, ואבימלך). ד.   היא נאלצת להציע לאברהם לשאת את הגר המשרתת שלה, שאולי דרכה תזכה לילדים. ה. הגר מרגישה עליונה ומזלזלת בשרה. ו.     בגיל 127 מודיעים לה שבנה נלקח לשחיטה. ז.    היא מתה מצער כשמתבשר לה שבנה נשחט. אם כן יש להתבונן מהו סוד כוחה של שרה אימנו, שחרף כל גלי הייסורים לא באה לידי צער ויגון, והייתה שרויה בשמחה וטוב לב? ה" שפת אמת " (תרנ"ו) ביאר את כוונת רש"י, שקיבלה בתמימות ובאהבה מה שעבר עליה כל ימי חייה. כמו שכתוב

פרשת חיי שרה – השפעה זוגית אחד על השני את המפגש הראשוני בין רבקה ליצחק התורה מציינת באופן מאוד מיוחד (בראשית כד, סא-סו) . היה ניתן לדמיין אותו כסרט הוליווד. רבקה מתקרבת ליצחק, והוא מתפלל. היא רק רואה אותו מרחוק ונופלת מהתרגשות: "וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ: וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים: וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס: וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה".   אם מתבוננים בפסוקים ניתן לראות, שכל אחד מהם מגיע מכיוון אחר לגמרי, הן באופן מנטלי והן באופן רוחני: רבקה מגיעה מבית לבן אחיה, עובד ע"ז, איש רמ

 בס"ד פרשת חיי שרה - מי הקורבן בעקדת יצחק? שבוע שעבר בסוף פרשת "וירא" קראנו על עקדת יצחק. עקדת יצחק היא סמל מסירות הנפש בעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה. כפי שאנו מזכירים בראש השנה: " ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור ". אחת השאלות הגדולות שעולות על פרשיית העקדה, מדוע היא כל כך משמעותית? הרי בסופו של דבר לא קרה כלום? אמנם היה ניסיון לאברהם לראות האם הוא מוכן לשחוט את בנו, ואכן הוא עמד בכך בגבורה, אך שום קורבן לא הוקרב ממש חוץ מאיל? האם חנה (מסיפור חנה ושבעת בניה) לא עמדה בניסיון גדול יותר כשראתה בן אחר בן מת על קידוש ה'? האם כשרועי קליין קופץ על רימון להצלת חבריו זה לא ניסיון גדול יותר?   ברצוני לנסות להעלות אפשרות, שאולי הקורבן האמתי בעקדת יצחק הוא לא אחרת משרה אמנו . שרה היא זו שמסרה את נפשה בעקדת יצחק. יצחק נעקד, אברהם הסכים לשחוט, אך שרה מסרה את נפשה. כפי שכותב המדרש (בראשית רבתי חיי שרה) : "שבשעה שראה סמאל (השטן) שלא קבלו ממנו אברהם ויצחק, הלך אצל שרה, אמר לה: "בעלך היכן הוא?" אמרה לו: "למלאכתו הלך!". "ובנ

בס"ד פרשת חיי שרה – קביעות או התחדשות   מה זה "גר ותושב"? בשעה שאברהם אבינו פונה אל בני חת ומבקש מהם לקבור את שרה הוא פונה בפתיחה מעניינת (בראשית כג, ד): " גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי". צריך להבין מה כוונתו של אברהם אבינו במילים: "גֵּר וְתוֹשָׁב". שהרי לכאורה הם סותרים: שהרי "גר" משמעותו מגורים זמניים, ואילו "תושב" משמעותו ישיבה קבועה? ננסה להביא מספר הסברים לשאלה זו והמשמעויות שלהם.   הסבר א' – פעם הייתי גר וכעת אני תושב רש"י בהסבר הראשון כותב: "גר מארץ אחרת, ונתישבתי עמכם". וכן כתבו הרשב"ם, הרמב"ן, החזקוני והספורנו בסגנונות שונים. הרש"ר הירש הרחיב הסבר זה : "גר": מי שאינו שרוי על אדמתו... גר ותושב: אין לי זכויות בארצכם, אך יושב אני בקרבכם זה זמן רב".   הסבר ב' – הבחירה תלויה בכם רש"י בהסבר השני מביא לנו בשם המדרש (אגדה – בובר, ומדרש לקח טוב) הסבר : " אמר להם אם תרצו אהיה