בס"ד

פרשת חיי שרה - הכל לטובה

בפרשתנו פותחת במילים: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה". ופירש רש"י, מדוע כתוב את המילה שנה, כמה פעמים: "שכולן שווים לטובה".

וצריך להבין, הייתכן שכל ימיה של שרה אימנו שווים לטובה? הלא דברי ימי חייה של שרה אימנו ידועים לכל, ורוב רובם מלאים סיבות לצער ויגון.

א. היא הלכה אחרי אברהם לאור כשדים, משם לחרן, משם לארץ כנען, משם למצרים, משם לארץ פלישתים, ומשם לבאר שבע.

ב.  היא הייתה עקרה עד גיל 90.

ג.    היא נאצלה פעמיים לעבור לגברים זרים (פרעה, ואבימלך).

ד.  היא נאלצת להציע לאברהם לשאת את הגר המשרתת שלה, שאולי דרכה תזכה לילדים.

ה. הגר מרגישה עליונה ומזלזלת בשרה.

ו.    בגיל 127 מודיעים לה שבנה נלקח לשחיטה.

ז.   היא מתה מצער כשמתבשר לה שבנה נשחט.

אם כן יש להתבונן מהו סוד כוחה של שרה אימנו, שחרף כל גלי הייסורים לא באה לידי צער ויגון, והייתה שרויה בשמחה וטוב לב?

ה"שפת אמת" (תרנ"ו) ביאר את כוונת רש"י, שקיבלה בתמימות ובאהבה מה שעבר עליה כל ימי חייה.

כמו שכתוב בספר "חובות הלבבות" (שער יחוד המעשה פ"ה) שמידת ההשתוות היא המעלה הגדולה שבמעלות החסידים, שיהיה אדם עומד בתמימותו בכל מה שעובר עליו, הן בניסיון העוני, הן בניסיון העושר.

מסופר על האחים הרב פנחס הלוי איש הורוויץ (ה'תצ"א - תקס"ה ; 1731–1805), היה רבה של פרנקפורט דמיין ומתלמידי המגיד ממזריטש. נודע בכינוי בעל ההפלאה על שם חיבורו. ואחיו היה רבי שמואל שמעלקא הורוויץ מניקלשבורג.

פעם הם שאלו את רבם המגיד הגדול ממזריטש: אמרו חז"ל: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", והגמרא אומרת שהכוונה לקבל בשמחה. כיצד יתכן לברך בשמחה על הרעה: "ברוך דיין האמת"? שלחם המגיד לרבי זושא, שישב בירכתי בית המדרש אחרי התנור, והיה עני מרוד וחסר כל, הגיעו והרצו את שאלתם.

תמה רבי זושא ואמר: כיצד אוכל להשיב על שאלתכם, רק מי שהתנסה בצרות וייסורים יכול לדעת מה הפירוש לקבל בשמחה, ואילו אני מימי לא סבלתי צער ועוגמת נפש, וכיצד אדע לברך על הרעה. תודה לה' יתברך, שכל ימי משפיע עלי "אך טוב וחסד".

דוד המלך כותב בתהילים: "גם כי אלך בגיא צלמו לא אירא רע כי אתה עמדי"

וכן מובא בתשובת ה"כתב סופר" (או"ח, סי' כ"ז) "שמי שמאמין בא-לוהים באמונת אומן, ויודע כי הכל מה' יתברך, ומאתו לא תצא הרעות, לעולם לא יכאב ליבו ולא תתבלבל מחשבתו, ולא יבוא לידי צער ועצב".

ומעתה מובן כי סוד כוחה של שרה אימנו, היא האמונה הבהירה והידיעה כי הכל לטובה מאת ה' יתברך. ובכל ניסיון שאירע לה, ראתה רק את הטוב שה' יתברך מייעד לה בניסיון זה, ולכך מעולם לא באה לידי עצבות וצער חרף הניסיונות הגדולים שעברה.

 חובה לכל אדם באשר הוא, להשריש בליבו את מורשת האמונה של אברהם אבינו ושרה אימנו, ולראות בכל ניסיון וקושי את הטוב, מתוך ידיעה וביטחון כי כל אשר ה' עושה הוא לטובה. והמרגיל עצמו בזה זוכה לבחינת "כולם שווים לטובה", וחייו מלאי קירבת ה' יתברך ואהבתו. 

שבת שלום, הלל מרצבך