דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת ואתחנן – לפתוח את הדלת לאמונה הרב הלל מרצבך   בפרשתנו מופיע אולי המשפט החשוב והמרכזי ביותר של עם ישראל לאורך הדורות. זהו הסלוגן, הסיסמה והקוד הרוחני שלנו: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱ־לֹהֵינוּ, ה' אֶחָד". אלו מילים שמלוות את עם ישראל במשך אלפי שנים. רבי עקיבא נהרג תוך כדי אמירת קריאת שמע, בשעה שהרומאים סרקו את בשרו במסרקות של ברזל. כאשר שאלו אותו תלמידיו כיצד הוא מסוגל לומר את הפסוק דווקא ברגעים הקשים הללו, השיב שכל ימיו ציפה להזדמנות לקיים את הפסוק: "בכל נפשך – אפילו נוטל את נפשך" . עד היום יהודים רבים אומרים את הפסוק הזה לפני מותם. כל ילד יהודי מכיר את המילים: "שמע ישראל" , וגם יהודים הרחוקים מתורה ומצוות יודעים שמדובר בפסוק המבטא את הזהות היהודית העמוקה ביותר. לאחר השואה, הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, מייסד ישיבת פוניבז', פעל להצלת ילדים יהודים שהוסתרו במנזרים ובכנסיות. רבים מהם היו קטנים, וחלקם כבר לא ידעו שהם יהודים. הרב היה נכנס למקומות שבהם שהו הילדים וקורא בקול: "שמע ישראל, ה' א־לוהינו, ה...

  בס"ד פרשת ואתחנן – כיצד מתנחמים? הרב הלל מרצבך   בהפטרה של השבת אנו קוראים את הפסוק (ישעיה מ,א) : " נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם: דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ ". והשאלה הגדולה שזועקת: אחרי כל הקינות שקראנו, אחרי כל המשברים שעברנו, כיצד ניתן להתנחם? אחרי כל כך הרבה הרוגים? מה זה נחמה? ברצוני להציע 2 תשובות , כיצד אפשר להגיע לנחמה:   תשובה 1 – הנחמה בעם ישראל "נחמו נחמו" במה? ב "עמי" . הנחמה היא בעם המדהים שלנו. בגילויים הרבים של אהבת ישראל שקיימת בתוכנו. באחדות, באמונה ובעוצמות גדולות שמתגלים אצל עם ישראל דווקא בשעת קושי. בשנת תשפ"ד, יונתן דויטש (חייל משוחרר שהיה מאורס לבחורה בשם אמונה) נסע על כביש 90. כשהגיע לצומת מושב מחולה נורתה אש על רכבו ממחבל שנהג ברכב חולף, ויהונתן נהרג במקום. אורי ותחיה הוריו של יונתן דויטש חזרו אחרי ההלוויה לבית שהם שוכרים בבית שאן, מתוך מחשבה איך הם יתארגנו לניחום האבלים בביתם. היה להם מזגן קצת חלש בבית ולהפתעתם כשהגיעו לבית הם ראו שהתקינו להם בדירה מזגן עוצמתי...

 בס"ד פרשת בהעלותך – על מה אנחנו שמים את הפוקוס ? אני רוצה לפתוח בסיפור קטן שקרה לי היום: התקשרה אליי בחורה אחת, בוכה ממש . היא סיפרה על קושי שהיא מתמודדת איתו בחיים. כמובן שלא אפרט מה הקושי, אבל זה יכול להיות כל דבר – קושי למצוא עבודה, קושי בשידוך, קושי מול ההורים, או תחושת תקיעות בחיים . ובתוך הבכי היא אמרה משפט מאוד כואב: "אני כל כך מתפללת, כל כך משתדלת, וכלום לא מצליח לי. אני כבר לא מסוגלת יותר … " אפילו אמרה לי: "אני חושבת להפסיק להתפלל . לא יכולה להאמין בה' ככה ". כששומעים כאב כזה – הלב באמת כואב יחד איתה . אחרי שהקשבתי לה, אמרתי לה נקודה אחת שאני חושב שהיא יסוד גדול מאוד בחיים, ובמיוחד בפרשה שלנו: הרבה פעמים עוצמת הכאב תלויה בשאלה: על מה האדם שם את הפוקוס שלו . אדם יכול לקחת נקודה אחת קשה בחיים – ולצבוע באמצעותה את כל החיים בשחור . הוא מתחיל לראות רק את מה שחסר, רק את מה שלא עובד, רק את מה שלא הצליח . אם אדם מצליח להזיז מעט את המבט – הוא מגלה שיש בחיים שלו גם הרבה טוב . שהוא גדול פי כמה וכמה. אותה בחורה, ברוך השם, בריאה, עובדת, ...