דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד  פרשת אמור - בין שעורים לחיטים בפרשתנו מובאת מצוות ספירת העומר . הספירה היא תהליך של עליה והתקדמות מחג יציאת מצרים לחג מתן-תורה.  על מצווה זו יש לשאול מספר שאלות : 1.    מדוע אנו סופרים את הימים שעברו עלינו מחג פסח, ולא את הימים שנותרו לנו עד חג שבועות, הרי מטרת הספירה לשאוף ולצפות לחג מתן-תורה, והיה יותר הגיוני לספור ספירה הפוכה (ביום הראשון עוד 49 יום שבועות, ביום השני עוד 48 יום שבועות וכן הלאה)? 2.    מדוע אנו סופרים לעומר , הרי קורבן העומר הוקרב בפסח, וכעת עינינו כלפי שבועות? 3. מדוע אנו מקשרים בין הקורבנות לספירה, ולא סופרים מפסח לשבועות?   קורבן העומר מול קורבן שתי הלחם    הגמרא (מנחות סח ע"ב) מבארת שקורבן העומר וקורבן שתי הלחם באים מן התבואה החדשה , קורבן העומר מן השעורים וקורבן שתי הלחם בא מן החיטים. מפורסם במקורות ששעורים הם מאכל בהמה, לעומת זאת חיטים הם מאכל אדם.    האדם הוא דרגה אחת מעל דרגת הבהמה, האדם הוא מדבר וחושב, לעומת הבהמה שפועלת ע"פ אינסטינקטים. השעורים מבטאות לנו רמה פחותה מהחיטים, את הצדדים החומרים שבנו, כדרך בעלי החיים שענ

בס"ד פרשת אמור - חינוך לא להיות כמו כולם מספרים שהרב יוסף שלמה כהנמן (ראש ישיבץ פוניוביז') התארח פעם אצל עשיר אחד. בסיום הסעודה שאל העשיר את הרב: "אינני יודע מה לעשות, אני משקיע כספים רבים בלימוד תורה, ואומר לילד שלי כמה זה חשוב הלימוד, אבל הוא רוצה להתעסק בכסף". ענה לו הרב: "בזמן שדיברנו דברי תורה בשולחן לא הפריע שילד לא מקשיב ומשחק, כשהילד אמר דבר תורה אתה נמנמת, אבל כשהוא זרק כדור לעבר אגרטל הקריסטל שקנית באפריקה, כעסת עליו, והדגשת כמה זה יקר, וכמה הוא עלה לך. נראה לי, שהילד הבין דרכך מה הדברים שבאמת חשובים בחיים".   פרשת אמור פותחת בפסוק (ויקרא כא, א) : "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". השאלה הזועקת היא היא למה כתוב גם "אמר" וגם ו"אמרת". ועונה על כך רש"י על פי הגמרא (יבמות דף קיד עמוד א) : "אמור... ואמרת - להזהיר גדולים על הקטנים ".   על דברי רש"י עולה שאלה : למה דווקא בדיני טומאה למת, הגמרא כותבת שצ

 בס"ד פרשת אמור – דע מאין באת ולאן אתה הולך בפרשתנו מסופר על מצוות ספירת העומר (ויקרא כג, טו-יז) : "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'".   שואל בעל השם משמואל (צו חול המועד פסח) מדוע התורה מדגישה הספירה היא "ממחרת השבת" ולא אומרת מיום הבאת העומר, שהרי אנו כבר יודעים מתי מקריבים את העומר? ועונה , שיש כאן מסר רוחני שניתן ללמוד. קורבן העומר מובא מן השעורים, שהם מאכל בהמה, ומבטא את הצד הבהמי והנמוך שהאדם עשוי להגיע אליו. לפעמים אדם נמצא בבחינה של "עומר", וזה מכניס אותו לסוג של ייאוש , שרואה שהוא עסוק בחומר כל הזמן ולא מתקדם. במציאות כזו, התורה אומרת לאדם: אל תתייאש אתה "ממחרת השבת". אתה אחרי יציאת מצרים, הגעת ממקום נמוך וכל הזמן אתה מתקדם עוד. העבר שלך מפואר. יציאת מצרים מבטאת את היציאה מהמקום הכי נמוך ושפל, גם אתה מסוגל להגיע גבוה. ממשיכ