פרשת אמור - בין שעורים לחיטים
בס"ד
פרשת אמור - בין שעורים לחיטים
בפרשתנו מובאת מצוות ספירת העומר. הספירה היא תהליך של עליה והתקדמות מחג יציאת מצרים לחג מתן-תורה.
על מצווה זו יש לשאול מספר שאלות:
1.
מדוע
אנו סופרים את הימים שעברו עלינו מחג פסח, ולא את הימים שנותרו לנו עד חג
שבועות, הרי מטרת הספירה לשאוף ולצפות לחג מתן-תורה, והיה יותר הגיוני לספור ספירה
הפוכה (ביום הראשון עוד 49 יום שבועות, ביום השני עוד 48 יום שבועות וכן הלאה)?
2.
מדוע
אנו סופרים לעומר, הרי קורבן העומר הוקרב בפסח, וכעת עינינו כלפי שבועות?
3. מדוע אנו מקשרים בין הקורבנות לספירה, ולא סופרים מפסח לשבועות?
קורבן העומר מול
קורבן שתי הלחם
הגמרא (מנחות סח ע"ב)
מבארת שקורבן העומר וקורבן שתי הלחם באים מן התבואה החדשה, קורבן העומר מן
השעורים וקורבן שתי הלחם בא מן החיטים. מפורסם במקורות ששעורים הם מאכל בהמה, לעומת
זאת חיטים הם מאכל אדם.
האדם הוא דרגה אחת מעל דרגת הבהמה, האדם הוא
מדבר וחושב, לעומת הבהמה שפועלת ע"פ אינסטינקטים. השעורים מבטאות לנו רמה
פחותה מהחיטים, את הצדדים החומרים שבנו, כדרך בעלי החיים שעניינם לספק את הצרכים
החומרים שלהם, לעומת האדם שיש לו עומקים רוחניים וערכיים הגבוהים בהרבה מסיפוק
צרכים חומרים.
בפסח עם ישראל יצא ממצרים, השתחרר מעבדות
פרעה, אך עדיין היה רחוק מחירות רוחנית.
עם
ישראל רק השתחרר מעבודה זרה, הוא עוד לא יודע איך עובדים את ה', הוא עדיין היה שקוע
בחומריות, היה חסר לו העיקר, החירות הרוחנית, קבלת עול מצוות, התרחשה כשהגיעו להר
סיני ושם קיבלו את התורה.
א. עבודה מתוך
ענווה
ניתן
להסביר, שכשאנו סופרים את ספירת העומר, אנחנו כל הזמן מזכירים את קורבן העומר כדי שנפנים
את נקודת הענווה. כשאדם מתעלה ישנו חשש שתבוא לו מחשבה שזה בזכות עצמו,
וזוקף לעצמו את מעלותיו, ולכן צריך לחשוב תמיד, שהוא כשלעצמו איננו כי אם גוף
חומרי, והקב"ה הוא זה שנותן לו את הכוחות להתעלות ולהתקדש, והוא מעצמו לא עשה
כי אם מה שמוטל עליו. כדברי רבן יוחנן בן
זכאי שאמר (אבות פרק ב, משנה ט):
"אם למדת תורה הרבה אל
תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת".
בכדי
שאדם לא ירגיש שהוא כבר צדיק גדול הוא צריך כל הזמן להסתכל אחורה ולראות מהיכן הוא
התחיל ומנין הוא נוצר, ושכל גדלותו הוא קיבל רק מהקב"ה, ובאופן זה הוא יוכל
להתקדם הלאה במעלות ה' לקראת קבלת התורה.
ב. אמונה תמימה
ואמונה שכלית
הרב קוק
(אורות
ישראל פרק ח פסקה א) נותן לנו הסבר נוסף לשאלות ששאלנו. הוא
מבאר שישנה דרגה של אמונה בה' מתוך תמימות פשוטה, כמו שהבהמות מאמינות ב-ה' ללא כל
חקירות ופלפולים, דרגה זו מקבילה לקורבן העומר. וישנה דרגה גבוהה יותר של אמונה,
של האדם החושב מתוך ליבון, בירור וחקירה, אמונה זו מקבילה לקורבן החיטים.
ומסביר הרב קוק, שאדם צריך כל הזמן לשאוף
לאמונה גדולה, מתוך בירור וליבון רצון ה' באופן מתמיד. אך מכיוון שבבירור ובליבון
עלולים להיות נפילות, חייב אדם לזכור שכל אמונתו חייבת להיות מבוססת על האמונה
התמימה והפשוטה. וזו הסיבה שבספירת העומר, אנו סופרים, כלפי האמונה הגבוהה,
להבין את הדברים בצורה עמוקה, ומאידך סופרים אנו מזכירים את העומר, לזכור את
האמונה הבסיסית שהיא היסוד של אמונתנו ב-ה'.
ג. קידוש החומר
הסבר שלישי שניתן לבאר לשאלות שהעלנו, הוא שבימים
אלה שבין פסח לשבועות אנו עולים ומתעלים מגאולה חומרית לגאולה רוחנית,
מטרתנו להגיע לחירות רוחנית שלמה, לקבלת תורה ממש. אך ה' לא רוצה שהתורה תשאר תורה
בשמים, אלא תורה בארץ, חיים של תורה, לכן עינינו מופנות כל הזמן כלפי החומר, קורבן
השעורים שממנו התחלנו, שאותו אנו רוצים לרומם. אנו סופרים בצורה הפוכה, כמה ימים
עברנו, משום שאנו כל הזמן מסתכלים על חיי החומר שאותם אנו רוצים לרומם.
וממילא מובן, מדוע אנו סופרים לקורבן העומר,
בצורה הפוכה, למרות שאנו מתעלים ומתקדשים כל הזמן, חשוב שנזכור לשם מה אנו מתעלים,
לשם הרמת העולם שהתחלנו ממנו, איננו מתעלים ומתנתקים, אנו מתקדשים ע"מ לרומם
את המציאות כולה יחד איתנו.
לסיום
שנזכה
להתעלות, להתקדש ולרומם יחד איתנו את כל עמ"י, לבנות את בית המקדש, ויתקדש שם
ה' בעולם.
שבת שלום, הלל
מרצבך
תגובות
הוסף רשומת תגובה