דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד סוכות - קרני האור שבין ענפי הסכך דרשה ליו"ט ראשון של סוכות תשע"ד – הלל מרצבך   זכור לי שבילדותי בליל חג הסוכות, תמיד ניסיתי למצוא כוכבים בין ענפי הסכך, כדי לבדוק את כשרות הסוכה, כפי שנפסק בשו"ע (הלכות סוכה סימן תרלא סעיף ג) : "דרך הסיכוך להיות קל, כדי שיראו ממנו הכוכבים הגדולים". בדרך כלל לא מצאתי כוכבים, ופטרתי עצמי בכך שזה רק לכתחילה ואין זה מעכב וסוכתנו וודאי כשרה, שהרי המשנה אומרת (סוכה פ"ב מ"ב) : "המעובה כמין בית אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה - כשרה". כשגדלתי הסבירו לי שהסיבה שאנחנו לא רואים את הכוכבים היא משום שיש אור בסוכה המסנוור אותנו ומונע מאתנו לראות את הכוכבים.   מבנהו של הסכך תמיד מעורר תמיהה. מצד אחד נפסק להלכה (שו"ע סי' תרלא סע' א) שסוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה, מצד שני בסוכה אופטימלית יש אפשרות לראות קצת מקרני השמש, אנו מתבקשים שכן תהיה אפשרות לראות משהו בין ענפי הסוכה (קרני השמש או הכוכבים הגדולים). בבניית הסוכה יש מאתנו דרישה מיוחדת, צריך שנוכל לראות קצת מהאור שבחוץ, אך רק קצת,

  בס"ד פרשת פקודי – עשייה מונעת קיטורים התקופה היחידה שבה בני ישראל לא מתלוננים בימי המדבר היא בפרשות שמוספר בהן על בניית המשכן. העם לא מקטר על הבקשה ממנו לכסף, על הדרישה לסייע, על לוחות הזמנים הצפופים, או על המבנה העתידי שידרשו לעבוד בו. דבר זה מעורר תמיהה, הכיצד הכל מתנהל ברוגע וללא כל תלונה? הקושיה גדולה, כשאנו יודעים שעם ישראל התלונן רבות בהיותו במדבר על דברים רבים ושונים, כבר ביציאה ממצרים ורגע לפני מתן תורה. מה קרה בתהליך בניית המשכן שגרם לתחושת שלווה ורוגע?   שמעתי בשם הרב יונתן זקס ז"ל, שהסביר שהמשכן הוא המקום היחיד שבו עם ישראל נדרש לעשות מעשה . לא לסמוך על ניסים, לא להתפעל מנפלאות האל, אלא לבנות בעצמו, להיות שותף פעיל. כשאדם מבטא את עצמו אין לו פריווילגיה או רצון להתלונן על דבר. כשאדם יודע שרכושו הפרטי או יצירתו היא שגרמה לתוצאה, הוא יהיה שבע רצון ממנה. על מנת להשרות שכינה, ה' נותן לעם ישראל לבנות משכן בעצמם. במקום תלונות הוא מקבל קרבנות תודה.   רעיון זה הזכיר לי סיפור ששמעתי בשיעור מאת הרב אורי שרקי שליט"א: הרב מאיר אג'ייני ז&quo

בס"ד פרשת וירא - למה אשת לוט נהפכה לנציב מלח? בפרשתנו מסופר אודות הבריחה של לוט, אשתו ושתי בנותיו מסדום. אשת לוט מביטה לאחור, בניגוד להוראת המלאך, והופכת לנציב מלח במקום. ונשאלת השאלה, מדוע היא נענשת בעונש כה חמור, הרי היא רק הסתכלה רגע לאחור? לשאלה זו הובאו מספר תשובות:   א.     הבטה בשכינה – אסור להביט בשעה שה' עשה דין בעולם. כפי שאומר ה' למשה ( שמות לג, כ): "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי". וכן בשעה שה' מודיע שהוא יכה במצרים מכת בכורות עם ישראל מקבל ציווי ( שמות יב, כב): "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר" . וכן משה רבנו בשעה שה' נגלה אליו נאמר ( שמות ג, ו): "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים". ומכיוון שהיא הביטה בהופעת ה', היא נעשה באותו דין של אנשי סדום.   ב.     חיבור לאנשי סדום - המבט לאחור יש בו כדי להביע שייכות וקשר. היא הבינה שהיא צריכה להתנתק, אך לא הייתה שלימה בכך. היא עוד הרהרה באהבה שלה לאורח החיים בסדום. ולא הצליחה להיפרד מאהבתה הקודמת. אדם שרוצ

בס"ד פרשת פקודי – לראות את הענן סיום ספר שמות ספר שמות מסתיים בתיאור של "ענן" השוכן על אוהל מועד. הענן המוזכר 5 פעמים בפסוקים החותמים את הספר (שמות מ, לד-לח) : "וַיְכַס הֶעָנָן ... כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן ... וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן ... וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן ... כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם... בְּכָל מַסְעֵיהֶם".   ויש לשאול : מה משמעות ענן זה? לשם מה מסתיים הספר דווקא בתיאור של ענן השוכן על המשכן? מה התורה רוצה ללמדנו בכך?   ענן כביטוי להשגחת ה' נראה, שהענן מבטא את השגחת ה' ששורה על המשכן ועל בני ישראל. ענן זה דבר מעורפל , שמסתיר את ראיית האופק. גם כשה' נגלה אלינו זה רק בהסתר פנים: "ופני לא יראו", תמיד ישנו ענן שמסתיר את עצמותו של ה'. כפי שכתוב: "ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלוקים" המילים האחרונות של הספר: " בְּכָל מַסְעֵיהֶם " מלמדות אותנו, שהענן לא נשאר רק במשכן, אלא הולך אתנו בכל מסענו , יש ענן שמלווה אותנו תמיד.   התהליך של ספר שמות בספר שמות עברנו תהליך החל מ