סוכות - קרני האור שבין ענפי הסכך

 בס"ד

סוכות - קרני האור שבין ענפי הסכך

דרשה ליו"ט ראשון של סוכות תשע"ד – הלל מרצבך

 

זכור לי שבילדותי בליל חג הסוכות, תמיד ניסיתי למצוא כוכבים בין ענפי הסכך, כדי לבדוק את כשרות הסוכה, כפי שנפסק בשו"ע (הלכות סוכה סימן תרלא סעיף ג): "דרך הסיכוך להיות קל, כדי שיראו ממנו הכוכבים הגדולים". בדרך כלל לא מצאתי כוכבים, ופטרתי עצמי בכך שזה רק לכתחילה ואין זה מעכב וסוכתנו וודאי כשרה, שהרי המשנה אומרת (סוכה פ"ב מ"ב): "המעובה כמין בית אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה - כשרה". כשגדלתי הסבירו לי שהסיבה שאנחנו לא רואים את הכוכבים היא משום שיש אור בסוכה המסנוור אותנו ומונע מאתנו לראות את הכוכבים.

 

מבנהו של הסכך תמיד מעורר תמיהה. מצד אחד נפסק להלכה (שו"ע סי' תרלא סע' א) שסוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה, מצד שני בסוכה אופטימלית יש אפשרות לראות קצת מקרני השמש, אנו מתבקשים שכן תהיה אפשרות לראות משהו בין ענפי הסוכה (קרני השמש או הכוכבים הגדולים).

בבניית הסוכה יש מאתנו דרישה מיוחדת, צריך שנוכל לראות קצת מהאור שבחוץ, אך רק קצת, קצת ולא יותר. חיוב הלכתי זה מצריך מאתנו מחשבה מה המסר הרוחני שה' מוסר לנו.

 

לאחר יוה"כ, שבו חזרנו בתשובה, וגם התעלינו לשיאים רוחניים של התדבקות בקב"ה, הישיבה בסוכה היא המשך טבעי, והיא נותנת לנו אפשרות להמשיך את החיבור הייחודי הזה עם הקב"ה. טעמה של מצוות סוכה כפי שנפסק להלכה (שו"ע סי' תרכה סע' א) הוא על שם "ענני הכבוד" שה' שמר עלינו באמצעותם בהיותנו במדבר.

חג הסוכות שהוא החג המקראי האחרון בשנה "בחודש השביעי", הוא השיא של שלושת הרגלים (אחר יציאת מצרים וקבלת תורה), הוא השיא של חגי תשרי (אחר ראש השנה ויום כיפור). חג סוכות זהו חג השמחה אחרי שעברנו תהליך של ניקוי והתקדשות. בחג זה אנו זוכים לחסות תחת ענני הכבוד. השראת השכינה. כפי שכותב הירושלמי (סוכה פרק ה הלכה א) על שמחת בית השואבה שנעשתה בחג הסוכות:

א"ר יהושע בן לוי למה נקרא שמה בית שואבה שמשם שואבים רוח הקודש (ישעיהו פרק יב פסוק ג): "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה".

 

וכן הזוהר (כרך ג (ויקרא) פרשת אמור דף קג ע"א) מכנה את הסכך של הסוכה: "צלא דמהימנותא {צל האמונה}".

נמצינו למדים שתפקיד הסוכה הוא להביא לאדם חיבור רוחני לבורא עולם דרך הישיבה בתוכה, וקבלת השפע הרוחני של תחושת ענני הכבוד השרויים בה.

בפשטות ניתן לומר שהצל שבסוכה הוא השפע האלוקי, הוא המגן מכל פגע רע, וכפי שכתב השו"ע (או"ח סוכה סימן תרכה סע' א): "ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש".

 

אך אולי ניתן להעמיק לרובד נוסף. תפקיד הסכך הוא להסתיר ולהגן, אך יש גם תפקיד לקרני השמש הבוקעות בין החרכים. הגמרא (ברכות לה:) כותבת שיש בינינו ובין ה' מחיצה של הסתר פנים כל זמן גלותנו:

אמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר (יחזקאל פרק ד פסוק ג): "וְאַתָּה קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל וְנָתַתָּה אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר".

 

תפקיד הסכך הוא להסתיר את ההשגחה המושלמת, להסתיר את הגילוי הרוחני. איננו מסוגלים לראות את כל השפע הרוחני, איננו מסוגלים להבין את כל דרכי ה'. החידוש בחג סוכות שניתן קצת לראות בקעים של קרני אור. ניתן לזכות קצת לרוח הקודש, לטעום טעם של רוחניות, טעם של גן עדן. בחג סוכות ניתן קצת לראות את הכוכבים, את השמים, ולחוש את טעם ההשגחה העליונה.

 

אם כך, עולה מיד השאלה: אז מדוע שלא נותיר מעט סכך, ונזכה לסוכה שחמתה מרובה מצילתה?

ונראה לומר שאיננו מסוגלים לשבת בסוכה כזאת. עוד לא זכינו לדרגה של גילוי מוחלט. אמנם כל אחד לפי דרגתו זוכה לקצת אור רוחני אך עדיין איננו מסוגלים להבין את כל דרכי ה', כפי שכתוב בפסוק (שמות פרק לג, כ): "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי". ברגע שיש יותר מדי אור רוחני אנחנו מסתנוורים.

 

וכן נאמר על בנ"י כשקרן עור פני משה (שמות פרק לד, ל): "וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו".

 

זכורני שבהיותי בגיל ניעורים פניתי מספר פעמים לרב אברהם שפירא זצ"ל ולרב מרדכי אליהו בשאלות שונות. כל פעם שהתקרבתי לשאול שאלה, הורדתי את ראשי, לא הצלחתי להביט בפניהם. אמנם רבנים אינם ענני הכבוד, אך ייתכן שיש בפניו של צדיק גם אור מסוים מעין אורו של משה רבינו.

 

קל וחומר כלפי ה' שאין אפשרות להביט בו. על משה רבנו נאמר (שמות פרק ג, ו): "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱ-לֹהִים".

וכן על אדם וחוה שכששמעו את קולו של ה' התחבאו (בראשית פרק ג, ח): "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱ-לֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן".

וכן אמר מנוח לאשתו (שופטים פרק יג, כב): "וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱ-לֹהִים רָאִינוּ".

 

וכן נאמר לגבי אנשי בית שמש שהסתכלו על ארון ברית ה' (שמואל א פרק ו, יט): "וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה' וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה ה' בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה".

 

וכן ניתן לומר לגבי המסתכל בקשת, כפי שאומרת הגמרא (חגיגה טז.): "כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם מאי היא? רבי אבא אמר: זה המסתכל בקשת... דכתיב (יחזקאל פרק א פסוק כח): "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'".

 

אם נכונים דברינו יוצא שתפקיד הסכך הוא להסתיר לא רק מפגעים רעים (שרב וקור) אלא להסתיר מפני השכינה עצמה.

 

כפי שכתוב בפסוק (שמות פרק לג פסוק כב): "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי", שמשמעותו שכשה' עובר לפני משה, הוא יכסה אותו כדי שמשה לא יפגע. ומעניין לשים לב שהמדרש (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת כי תשא פרק לג סימן כב) כותב על המילים: "ושכותי כפי" – "אלו 'ענני כבוד', שנאמר על כפים כסה אור (איוב לו לב)". המדרש מזכיר את אותם ענני הכבוד המוכרים לנו כמשמעותם של הסוכות.

 

נראה שהסתר זה נצרך לנו משתי סיבות:

א.   מבחינה אמונית (צל האמונה) - עדיין רב הנסתר על הגלוי. בחג הסוכות אנו מבטאים את יסוד האמונה גם בכך שיש דברים שאנו מאמינים בהם, אף אם לא אבין אותם בשכלי, הן במהותו של הקב"ה, והן בהנהגתו את העולם.

ב.    מבחינה רוחנית - איננו מסוגלים בדרגתנו לחזות את פני השכינה לגמרי, אלא רק לקבל טעימה מהעולם הרוחני.

 

משמעות היחס שבין הצל שבסוכה לאור הבוקע בין סכך הסוכה, ניתן לדמותו ליחס בין החלק הכתוב בספר התורה לבין החלק שאינו כתוב. בין השחור ללבן. כפי שכותב הירושלמי (מסכת סוטה פרק ח הלכה ג, ומסכת שקלים פרק ה הלכה א): "רבי פינחס בשם רבי שמעון בן לקיש תורה שנתן הקדוש ברוך הוא עורה אש לבנה. חרותה אש שחורה". וכן כתוב בזהר (האדרא רבא כרך ג (במדבר) פרשת נשא דף קלב עמוד א): "כד אתייהיבת אורייתא לישראל אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה".

 

האותיות שכתובות בתורה הם האש השחורה שאותם רואים, אך יש משמעות גם לאש הלבנה הרקע שמסביב. האש השחורה היא מה שנגלה, החלק החיצוני הגלוי לנו ומסתיר את האש הלבנה, לעומתו האש הלבנה שהיא הצד הנסתר הפנימי הרוחני הוא מציץ בין האותיות. זה האור שאותו לא כל אחד רואה. יותר ממה שכתוב באותיות כתוב בין האותיות. תפקידו של האור מסביב להאיר לנו דברים פנימיים ורוחניים יותר.

 

כפי שאנו צריכים את השחור את החקוק אנו זקוקים גם לאור שמסביב. תפקיד החלק הלבן שבין האותיות לתת לנו את היכולת לחוש את האותיות עצמן. לקבל את העצמות הרוחניות שטמונות בסוכה.

שנזכה בחג הסוכות להסתתר תחת הצל של הסוכה, אך גם לחוש את קרני האור הזורחים ובוקעים בין ענפי הסכך, ולקבל מעט מאור השכינה הקדושה.

 

חג שמח.

הלל מרצבך