בס"ד

סוכות - מה קודם הסוכה או הלולב?

דרשה לחג הסוכות תש"פ – בית כנסת המרכזי יד בנימין - הלל  מרצבך

שאלה על סדר הציוויים

נשאלת השאלה מדוע התורה הקדימה את ציווי נטילת ארבעת המינים, לציווי על ישיבה בסוכה (ויקרא כג, מ), כפי שכתוב: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" ופסוק אחד לאחד מכן מופיע הציווי על מצוות סוכה (ויקרא כג, מב): "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת"; ולעומת זאת בדברי חז"ל במשנה, אנו רואים סדר הפוך, מסכת סוכה מתחילה דווקא בדיני סוכה, ורק אח"כ באים דיני ארבעת המינים?

 

תשובה א – סדר הכנה  טכני

חז"ל שינו מציווי התורה, משום שחז"ל דנו בשאלות הפרקטיות של המצוות של חג הסוכות. ומכיוון שהסוכה מצריכה הכנה מרובה וקודמת יותר, מקניית או קטיפת ארבעת המינים, מצאו לנכון חז"ל להקדים את דיני סוכה לדיני ארבעת המינים, על מנת שיקדים האדם לדעת את דיני סוכה הנצרכים לו קודם.

 

תשובה ב – סדר קדימות במצוות

חז"ל שינו מציווי התורה, משום שהם קבעו את הדינים של המסכת על פי סדר הזמנים שבו מקיימים את המצוות. ומכיוון שכבר מליל סוכות אנו יושבים בסוכה, ורק בבוקר למחרת אנו נוטלים את הלולב, העדיפו חז"ל  לשנות מסדר התורה, ולנקוט קודם את דיני סוכה.

החיסרון בשני ההסברים הללו הוא שאמנם הם מבארים מדוע חז"ל הקדימו את דין סוכה לדין ארבעת המינים, אך הם לא מבארים מדוע התורה נקטה קודם לכן את דין ארבעת המינים ורק אח"כ את דין הסוכה.

 

תשובה ג – מי יעשה את הצעד ראשון

ישנו הבדל משמעותי בין מצוות סוכה למצוות ארבעת המינים. הסוכה מציינת לנו את השכינה, "צלא דמהמנותא" השפעת ה' עלינו את שפע קדושתו. ואילו ארבעת המינים מציינים לנו את המעשה שאנו עושים כדי לרצות על המים, וכדי לבקש מה' רחמים על השנה הקרובה.

ה' כתב בתורתו קודם כל את מצוות ארבעת המינים לרמוז לנו על כך שאנו צריכים להתחיל להשתדל ולהתאמץ, ורק אח"כ הוא כתב על מצוות סוכה, שבה הוא ישפיע עלינו שפע של קדושה בסוכה. אחרי שאנו נעשה את שלנו, ה' ישפיע מטובו עלינו.

אך חז"ל כתבו בסדר הפוך, קודם כל את דיני סוכה, המבטאת את הבקשה מה' יתברך שישלח לנו את השפע הטוב, ורק אח"כ אנו מצד עצמנו גם נקום ונעשה את המעשים הנצרכים לכך, מצוות נטילת ארבעת המינים.

 

"שובו" או "אשובה"?

רעיון זה הוא מזכיר את הוויכוח המפורסם בין עמ"י לה' יתברך המופיע במדרש. ה' אומר לעם ישראל: "שובה אליי" ואח"כ אני: "אשובה אליכם"; אך עמ"י מבקש אחרת ואומר לה': "השיבנו ה' אליך" ואח"כ אנחנו: "נשובה". הוויכוח הגדול בין עמ"י לה' הוא מי יתחיל קודם, האם ה' יתחיל לחזר אחרי עמ"י, או שעמ"י יעשה את הצעד הראשון, ואח"כ ה' ישפיע את שפעו.

 

הבנת דברי השולחן ערוך

רעיון זה גם עשוי להסביר תמיהות נוספות העולות מתוך דברי השולחן ערוך.

השולחן ערוך על פי הטור פתח את הלכות סוכה בסימן שלם העוסק רק במצוות סוכה, וזה לשונו (סימן תרכה): "בסכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש".

וישנם שתי תמיהות שעולות מתוך דברי השולחן ערוך:

א.     לא מובן מה רצו הטור והשולחן ערוך ללמדנו בסימן זה? סימן שלם שבו הוא רק מבאר את הטעם של החג, אין זה אופייני לשולחן ערוך והטור.

ב.     הגמרא במסכת סוכה (יא ע"ב) מביאה מחלוקת מה משמעות הפסוק: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" - "ענני כבוד היו דברי ר' אליעזר, ר' עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם". ולא מובן מדוע בחר השולחן ערוך לפסוק דווקא כדעת ר' אליעזר ולא הביא את דעת ר' עקיבא?

 

לאור הרעיון שהתבאר קודם לכן, הדברים עולים יפה. השו"ע רצה לציין לנו, שחג הסוכות הוא קודם כל בקשה מה' יתברך שישפיע עלינו שפע טוב של קדושה וטהרה, ומתוך זה נזכה לקיים את המצוות כהלכתם. ולכן רק אחר ההקדמה הזאת השו"ע עוסק בכל שאר דיני סוכה וארבעת המינים.

וממילא מובן גם מדוע השו"ע פסק כדעת ר' אליעזר, שהרי ר' אליעזר ציין את הצד של עניני הכבוד בסוכה, שהם מבטאים את ההשגחה העליונה של ה' עלינו, בניגוד לר' עקיבא שמציין את הסוכות ממש שבנו בני ישראל.

 

שמותיהם של ר' אליעזר ור' עקיבא

ניתן להוסיף שמחלוקתם של ר' אליעזר ור' עקיבא נעוצה בשמותיהם. ר' אליעזר, כל עניינו זה אלי – עזר, ה' עוזר, הכל ממנו. ממילא הוא נותן את הטעם של עניני הכבוד, שהם מאת ה' יתברך. לעומת זאת ר' עקיבא, מלשון עקב, החלק התחתון של הרגל המבטאת את הארציות והמעשיות. ממילא הסוכות הם סוכות ממש, שאותם בנו בני ישראל.

סיפור על הרב ליבמן ופצצות המרגמה בעצמונה

בְּסוכות נידונים על המים, ולא פחות מכך דנים על המים – ידועה ההלכה שבשעה שיורד גשם אין חיוב לישב בסוכה. אבל מה ההלכה בשעה שיורד גשם סגול?

לא רק פצמ"רים ניתכו על גוש קטיף בשנים ההן; זמן לא רב לפני אותו חג סוכות חדר מחבל ימ"ש למכינה הקדם-צבאית בעצמונה ורצח חמישה מתלמידיה. המצב הביטחוני היה מתוח מאוד ובני היישוב התלבטו אם לישון בסוכה או שיש לוותר על כך השנה.

מכּריו של הרב מנחם ליבמן שמעו ממנו שכנראה כן ילון בסוכה. כשנשאל אם לא מדובר בסכנת נפשות – השיב כי הוא מרגיש שזה בסדר.

יריעות הסוכה פרשו את כנפיהן והחג נכנס. בתפילת הלַיל בבית הכנסת הודיע הרב ראובן נתנאל, רבה של עצמונה, שלמרות האהבה למצוַת שינה בסוכה – השנה, בשל פיקוח נפש, אסור לתושבים לקיים אותה.

לאחר הסעודה, כשהכוכבים כבר הבזיקו דרך חרכי הסכך, החליטו חלק מבניו של הרב להישאר לישון בסוכה, ממורמרים מעט על הפּסיקה ההחלטית שלא אִפשרה לבחור. כשהתעניינו אצל אביהם מה הוא מתכוון לעשות – פָּסַק לרגע מלימודו בספר ולא פָּסַק דבר: "לא יודע", השתמט.

כשהתעוררה המשפחה בבוקר לא היה קשה לנחש: הרב - מזה ומזה לא הניח עינוֹ – הגה מוצא, ולא נם לאורך הלילה כולו.

 

סיפור על הרב דן מרצבך – ולשונות של חרדל

תפילת ליל סוכות הסתיימה, ותושבי עתניאל התפזרו חגיגיים לחנוך בשמחה את סוכתם. הרב דן מרצבך (דודי) יצא גם הוא מבית הכנסת, אך לא הועיד את פניו ישירות הביתה; אמנם משפחות היישוב התמַנו זה מכבר על החיילים השובתים ביישוב, אבל הרב דן לא ויתר וניסה לאתר חייל, לפחות אחד, שיבוא להסב בסוכתו. לאחר חיפושים מאומצים נמצא החייל והצטרף לסעודה.

חתנו, הרב זאביק הראל, התפלא לנוכח העקשנות – סביב השולחן ישבה המשפחה המורחבת ולא נראה שחסרים אורחים נוספים. הרב דן הביט בו בתום: "איך אפשר לקבל בלילה הראשון את אברהם אבינו לסוכה, אם אנחנו לא הולכים בדרכו ורודפים אחרי אורחים?"

כך שהחייל המזדמן הכניס אִתו לסוכה גם את אבי האומה.

בעיצומה של הסעודה, כשאשתו של הרב הגישה לסובבים את המנה העיקרית, לשון – הוא התרומם פתאום ויצא מהסוכה. כשחזר החזיק בידו ממרח והציע לסועדים: "מי רוצה למרוח על הלשון קצת חרדל?"

כמי שבדרך כלל לא תיבלו את המנות בחרדל תוך כדי הארוחה – היושבים תמהו מה נשתנה הפעם.

"זה רש"י מפורש", פתר הרב מרצבך את החידה, "אברהם הביא לאורחיו לשונות בחרדל; ננסה ללכת בדרכו!"

 

שנזכה בעז"ה שה' יקרבנו אליו באהבתו הרבה ונזכה לאחדות הגדולה של יחוד קודשה בריך הוא ושכנתיה במהרה בימינו.

חג שמח,
הלל מרצבך