סוכות - חג ההתבטלות או ההתעצמות
בס"ד
סוכות - חג התבטלות או ההתעצמות
סיכום שיעור שהועבר בשנת תשע"ח – הלל מרצבך
פתיח
בגמרא מובאת מחלוקת לזכר מה
אנו בונים סוכה בחג הסוכות[1]: תניא:
(ויקרא כג, מג)
"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" ענני כבוד היו דברי ר' אליעזר,
ר' עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם. יוצא מדברי הגמרא שישנה
מחלוקת מה הטעם שיושבים בסוכה בחג הסוכות, לדעת ר' אליעזר זכר לענני הכבוד שה'
הושיב את בנ"י בצאת ממצרים, ולדעת ר' עקיבא זכר לכך שבנ"י ישבו בסוכות
במדבר.
על
הפסוק בתורה[2]:
"למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני
ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" כתב רש"י על המילים
"כי בסכות": "ענני
כבוד" כדעת ר' אליעזר. וכן פסק
השו"ע בתחילת הלכות סוכה כדעת ר' אליעזר[3]:
"בסכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות
הושבתי את בני ישראל הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש".
ויש
לשאול כמה שאלות על כך:
1.
מדוע
רש"י ואחריו הטור והשו"ע פסקו דווקא כדעת ר' אליעזר, שמצוות סוכה היא
כנגד ענני הכבוד, ולא כדעת ר' עקיבא שמצות סוכה היא כנגד סוכות ממש; והרי ידוע
שבמחלוקות ר' אליעזר ור' עקיבא בדרך כלל הלכה כר' עקיבא, ע"פ הכלל[4]: "הלכה כרבי עקיבא
מחבירו"?
ועוד שר' אליעזר נקרא בגמרא[5] "שמותי", וביאר
רש"י[6] שהיה
מנודה או שהיה מבית שמאי שאין הלכה כמותם?
2.
מדוע
ר' עקיבא כתב שמצוות סוכה היא זכר לסוכות שבנו בנ"י במדבר, הרי כתוב בפירוש
בפסוק שהטעם של בניית הסוכות הוא "כי
בסוכות הושבתי את בני ישראל", ומשמע מהפסוק שמדובר דווקא על
סוכות שה' עשה והושיב ולא שבנ"י בנו בעצמם?
3.
מדוע
דווקא זכר לסוכות חוגגים חג שלם, הרי היו במדבר עוד הרבה ניסים מיוחדים, ה' נתן
לנו מן במשך 40 שנה, ובאר מים חיים ללא הפסקה, ועוד הרבה ניסים נעשו כפי שכתוב
במדרשים; וא"כ מדוע דווקא על הסוכות אנו מציינים בחג כ"כ גדול ומשמעותי?
4.
שאלה
נוספת שאינה קשורה באופן ישיר לשאלות הקודמות, מדוע בתורה כתוב קודם כל הציווי על
נטילת ארבעת המינים ואח"כ על מצוות סוכה[7]:
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת
תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני... בסכת תשבו שבעת ימים...",
ואילו במסכת סוכה שבמשנה מתחילה המשנה קודם כל בדיני סוכה, ורק אח"כ בדיני
ארבעת המינים. וכן ברמב"ם וכן בטור והשו"ע?
ובכדי
לענות על השאלות הללו, נראה שיש להסביר את ההבדל בין הסתכלותו של ר' אליעזר
להסתכלותו של ר' עקיבא. ההסתכלות של ר' אליעזר היא על השפע שהקב"ה משפיע על
עמ"י. ואילו ההסתכלות של ר' עקיבא היא על ההשתדלות שעושים עמ"י.
דרכו של ר' אליעזר
ר'
אליעזר רואה בסוכה את ענני הכבוד שה' השפיע על עמ"י ושמר עליהם במדבר מכל
המזיקים. בסוכה אנו מבטאים את השמירה המיוחדת שהייתה לעמ"י במדבר, ה' סיכך
ושמר על בניו שלא יאונה להם כל רע, ודאג לכל צורכיהם במדבר, ועל כך אנו מודים לו בחג,
על השפע הטוב שהוא השפיע עלינו ודאג לנו במדבר. ובכך אנו מבטאים את האמונה המוחלטת
שלנו בה' יתברך שכל מה שיש לנו הוא מכוחו ומטובו הגדול.
דרכו של ר' עקיבא
לעומת
ר' אליעזר, ר' עקיבא מסתכל על ההשקעה שעשו בנ"י בהיותם במדבר, הם בנו סוכות
והלכו אחרי ה' מתוך מסירות; וכדברי הנביא ירמיה[8]:
"כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת
כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".
לדעת ר' עקיבא היסוד הגדול של סוכות זה החלק שעמ"י עושה בעולם; עמ"י
פועל, יוצר ובונה עולמות בזכות מעשיו הטובים שהוא עושה. בחג הסוכות אנו מזכירים את
מעשיו הטובים של עמ"י, ואנו מעלים על נס את הכוח שעמ"י יכול לפעול
ולהשקיע בקידום החומרי והרוחני של העולם.
לכבוד מה חוגגים את חג
הסוכות
לדעת ר' אליעזר אנו חוגגים בסוכות את ההשגחה שה'
השגיח עלינו, והשפיע עלינו שפע טוב במדבר כהכנה לארץ ישראל, שתמיד נדע ונזכור שכל
השפע שיש לנו היא מאיתו יתברך בלבד. הסוכות מבטאות את תחושת התלות המוחלטת
בקב"ה, שהוא שומר עלינו, ומבלעדיו איננו מסוגלים לעשות דבר.
ולדעת ר' עקיבא אנו חוגגים את חג הסוכות, כזכר לסוכות
שבנינו במדבר, זכר לחלק שעשינו ויצרנו. את סוכות חוגגים על כך שעמ"י נוטל
חלק בגילוי מלכות ה', חוגגים על כך שהגאולה תלויה גם בנו, שיש לנו את היכולת
להשפיע ליצור כאן עולם של קדושה, ואלמלא ההשתדלות שלנו לא יוכל להיווצר כאן בעולם
הזה מלכות ה'.
"כי בסוכות הושבתי"
על
יסוד זה נראה שניתן להסביר את הפסוק שהובא לעיל: "כי
בסוכות הושבתי את בני ישראל" אליבא דכל דעה. לדעת ר' אליעזר
הדגש בפסוק הוא על המילה: "הושבתי...", שה' הושיב אותנו ונתן לנו את
השפע הרוחני במדבר ובזכותו יצאנו ממצרים והגענו בניסים גדולים לארץ ישראל.
ואילו
לדעת ר' עקיבא הדגש בפסוק הוא על המילים על המילים: "כי
בסוכות...", שבנ"י ישבו בסוכות שהם בנו
בעצמם בזמן שהם יצאו ממצרים, (כמובן שה' הושיב אותם וסייע בעדם, אך הם בנו את
הסוכות).
טעמם של ר' אליעזר ור'
עקיבא
מדברי הגמרא עולה שישנה
מחלוקת בין ר' אליעזר ור' עקיבא מהו המקור לחיוב להניח סכך על הסוכה[9]: אמר
ריש לקיש אמר קרא: (בראשית
ב, ו) "ואד יעלה מן הארץ" מה אד דבר שאינו מקבל טומאה
וגידולו מן הארץ, אף סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ. הניחא למ''ד ענני
כבוד היו {ר' אליעזר}, אלא
למ''ד סוכות ממש עשו להם {ר' עקיבא} מאי איכא
למימר?... כי אתא רבין אמר ר' יוחנן אמר קרא (דברים טז, יג) "באספך מגרנך ומיקבך"
בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר.
המקור לחיוב סכך לדעת ר' אליעזר הוא מהפסוק: "ואד יעלה מן הארץ". אד הוא ענן, וענן הוא דבר שנמצא בשמים מעלינו, המבטא דבר רוחני, ומתוך
הענן מושפע עלינו שפע של גשמים, וכן הסוכה היא כנגד ענני הכבוד, שהם השפע שה'
משפיע עלינו
לעומת זאת המקור של ר' עקיבא למצוות סוכה, הוא מדרשת
הפסוק: "מגרונך ומיקבך" בפסולת גורן
ויקב הכתוב מדבר, דהיינו
הפסולת החומרית של יצירת האדם, אחרי שהאדם עבד קשה במשך שנה שלמה בשדהו ובכרמו והוציא
משם את כל התבואה והיין נוצר פסולת בגורן וביקב, את זה האדם לוקח ומניח על סוכתו.
בכך הוא מבטא את עשייתו, את פועלו בעולם, את השקעתו ליצירת עולם מתוקן, כמובן שהכל
בעזרת ה', אך האדם זה שפועל ועושה, ודרך זה נוצר לנו עולם שלם וטוב.
ייחודיותה של הסוכה על
פני שאר הניסים
שאלנו
בשאלה השלישית, מדוע זכו דווקא הסוכות שלכבודם אנו חוגגים חג, ולא לזכר שאר הניסים
הרבים שנעשו לעמ"י במדבר.
ונראה
לומר לאור מה שהסברנו עד עתה, שלדעת ר' אליעזר עניינה של הסוכה הוא השפע שה' השפיע
עלינו במדבר, עצם זה שה' שמר עלינו וכיסה אותנו, ממילא זה כולל את כל שאר הניסים
שה' עשה לנו: זה כולל את באר המים, וזה כולל את המן, ואת כל שאר הניסים הגדולים
שנעשו לנו במדבר.
לעומת
זאת לדעת ר' עקיבא, הסוכות התאפיינו במשהו מיוחד שלא היה בשאר הניסים. את הסוכות
עמ"י בנה בעצמו בכל חנייה וחנייה במדבר, כשהיה לו חם, והיה לו קשה, וכשהוא לא
ידע מתי החנייה הבאה, הוא עצר ובנה סוכות. חג סוכות מבטא את ההשתדלות של
עמ"י, את המיוחדת שעמ"י עשה ופעל. את החלק שעמ"י נתן במסע המדבר.
ולכן בסוכות אנו מזכירים את זכויותיהם של עמ"י, ואת פועלם ומעשיהם הגדולים שעמ"י
עשו כשהיו במדבר.
מחלוקת ר' אליעזר ור'
עקיבא בתנורו של עכנאי
דרכו של ר' אליעזר מתאפיינת בכך, שהוא תולה את כל בטחונו
בה' יתברך, ואף טענותיו ההלכתיים נבעו מהוכחות רוחניות; וכפי שמסופר בסיפור של
תנורו של עכנאי, שר' אליעזר התווכח עם חכמי ישראל, והוכיח את עמדתו דרך דברים
רוחניים[10]:
"אמר להם {ר' אליעזר}:
אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח, נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה.
אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב, חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו,
חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם
הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו, הטו כותלי בית המדרש ליפול... חזר ואמר להם אם
הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר''א שהלכה כמותו בכל
מקום, עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: (דברים ל, יב) לא בשמים היא".
לעומת זאת בסיפור זה, תפקידו של ר' עקיבא זה לבשר לר'
אליעזר שחכמי ישראל החליטו לנדות אותו, ובזה הוא מבטא את מהות ההבדל בינו לבין ר'
אליעזר, שר' אליעזר הוא שיא הביטול המוחלט לדבר ה', ור' עקיבא מבטא את הצד החשוב
שיש בעשייתם ובפסיקתם ההלכתית של בני האדם, וכפי שמסופר בגמרא: "נמנו עליו {על ר' אליעזר} וברכוהו
{ונידו אותו}, ואמרו: מי ילך ויודיעו? - אמר להם ר''ע: 'אני אלך שמא ילך אדם
שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו'. מה עשה ר''ע? לבש שחורים
ונתעטף שחורים וישב לפניו ברחוק ארבע אמות, אמר לו ר''א: 'עקיבא מה יום מיומים?'
אמר לו: 'רבי, כמדומה לי שחבירים בדילים ממך'.".
שמותם של ר' אליעזר ור'
עקיבא
ניתן להוסיף להבדל בין ר' אליעזר לר' עקיבא, שאף בשמם ישנו
הבדל מהותי. ששמו של ר' אליעזר, הוא א-לי עזר, ה' הוא זה שעוזר, הכל ממנו ומכוחו.
לעומת זאת, שמו של ר' עקיבא, זה מלשון עקב, החלק החומרי
התחתון ביותר שיש בגוף המבטא לנו, את ההליכה של האדם, והשתדלותו של האדם.
עוד מדמותו של ר'
אליעזר
הגמרא[11]
מספרת לנו: "רבי אליעזר אומר: משבח
אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל, דכתיב (דברים יז) ושמחת אתה וביתך".
ר' אליעזר מעודד את האדם להיות כביכול עצלן, להישאר פסיבי בביתו. ה' הטוב שולח את
השפע האלוקי, עלינו מוטל לשבת בסוכה ולקבל את השפע האלוקי.
וכן
באותה גמרא שם כתוב שר' אליעזר היה מקפיד שלא לומר דבר שלא שמע מפי רבו: "שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם". רעיון
זה מבטא את ההתבטלות שיש לר' אליעזר שלא מוכן לומר דבר שלא שמע מרבו.
כמו
כן הגמרא מספרת לנו, שלדעת ר' אליעזר כל העניין של הסוכה, זה משהו אחד, ענן אחד
גדול, ולכן הוא פוסק שלא יוצאים מהסוכה[12]:
"תניא, רבי אליעזר אומר: אין יוצאין מסוכה
לסוכה, ואין עושין סוכה בחולו של מועד. וחכמים אומרים: יוצאין מסוכה לסוכה ועושין
סוכה בחולו של מועד." וכפי שביאר בעל הפנים יפות[13]:
"והיינו דומיא דענן הכבוד שסיכך הקדוש ברוך
הוא עליהן ענן הכבוד כל משך היותן במדבר, הרי שהיו בסוכה אחת".
עוד מדמותו של ר' עקיבא
לעומת
ר' אליעזר, ר' עקיבא הוא נותן מקום לעשייה של האדם, וליכולת היצירה שלו אפילו בתוך
התורה, עד כדי כך שהוא מחדש הלכות שאפילו משה רבנו לא הכיר. כפי שמספרת לנו הגמרא[14]:
"אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום,
מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבנו של עולם, מי מעכב על
ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד
לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר
לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו;
כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני,
נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם
כזה ואתה נותן תורה ע"י? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני."
שובה אליי או השיבנו ה'
ידועים
דברי המדרש[15]
שעמ"י פונה אל ה' ומבקש ממנו להתחיל את תהליך התשובה שלנו אליו[16]:
"השיבנו ה' אליך"
ואנו מבטיחים שאח"כ אנחנו גם "נשובה",
אך אומר ה' לעמ"י תתחילו אתם את תהליך התשובה[17]:
"שובו אלי"
ואח"כ אני "אשובה אליכם".
ע"פ מדרש זה ישנו ויכוח בין עמ"י לקב"ה מי יתחיל את תהליך התשובה,
כל אחד רוצה שהצד השני יתחיל את התהליך.
לדעת
ר' עקיבא בסוכות אנו מזכירים את הזכויות של עמ"י, את החלק שעמ"י עשה
והשתדל במדבר, את הסוכות שעמ"י בנה, חלק זה מתאים בתהליך התשובה לחלק שעמ"י
עושה ופועל, כנגד הפסוק: "שובה
אלי" קודם לכן.
ואילו
לדעת ר' אליעזר בסוכות אנו מזכירים את החסד שה' השפיע עלינו, את ענני הכבוד שה'
סיכך עלינו, וכן אנחנו ממשיכים להתפלל על ה' שימשיך להשפיע עלינו שפע טוב: "השיבנו ה' אליך" ואח"כ אנחנו גם נשוב אל ה'.
כמי פוסקים להלכה
לאור
זה נראה שזה הטעם שרש"י, הטור והשו"ע פסקו כדעת ר' אליעזר דווקא, משום
שאנו רוצים להגיד לקב"ה שאנו רוצים שהוא ישפיע עלינו שפע טוב, ואנו מבקשים
ממנו שהוא יתחיל להשיב אותנו אליו, וישפיע עלינו את שפע הקדושה שלו, וברגע שהוא
ישפיע עלינו ויפרוש סוכת שלומו עלינו, גם אנחנו נמשך בעבותות אהבה להדבק בו.
ארבעת המינים מול סוכה
לאור מה שהסברנו לעיל, נראה שאם אנו פוסקים כדעת ר' אליעזר
שהסוכה היא כנגד ענני הכבוד שהם השפע שה' משפיע עלינו ממרום, נראה שהכינוי שהזוהר
הקדוש נותן לסוכה, מתאים לשיטתו של ר' אליעזר שכך כתוב בזוהר
הקדוש[18]:
"בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים...
דְּיָתִיב תְּחוֹת צלא דמהימנותא {תרגום: שיושב תחת צל האמונה}",
דהיינו שהסוכה מבטאת את האמונה בה' יתברך שהוא זה שמשפיע
עלינו ומעניק לנו וכל אשר לנו ממנו הוא.
לעומת זאת במצוות ארבעת המינים ניתן לראות שישנה דרישה
מה' שאנו נפעל, נשתדל ונבצע, וכפי שכתוב בפסוק: "ולקחתם לכם פרי עץ הדר...", אנו מצווים לקחת, ולעשות. וממילא מובן מדוע מצוות ארבע המינים הוקדמה
למצוות ישיבה בסוכה, ה' אומר לנו קודם כל תיקחו את ארבעת המינים, תתחילו להשתדל, ואח"כ
אני אסוכך עליכם שפע של קדושה.
אך כשחז"ל קבעו את סדר המשניות, וכן הרמב"ם,
הטור והשו"ע התחילו דווקא מדיני סוכה (המבטאים את השפע האלוקי שה' משפיע
עלינו), ורק אח"כ את דיני ארבעת המינים (החלק שאנו צריכים להשתדל ולפעול
בעולם), על מנת להגיד לקב"ה שאנו רוצים שהוא יתחיל להשפיע עלינו שפע טוב ורק
אח"כ אנו נרוץ אחריו ונעשה את מצוותיו. וכדברי שלמה המלך, שהטיב לתאר את בקשת
עמ"י שה' ימשוך אותם אחריו[19]:
"משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה
ונשמחה בך".
שנזכה בקרוב שה' ישפיע עלינו שפע טוב, ויפרוש סוכת שלומו
עלינו, ובמקביל עמ"י ישתדל וירצה להדבק ב-ה', ודרך זה יושפע שפע טוב בכל
העולמות כולם ויתקדש שם ה' בעולם.
הלל מרצבך
[1]
סוכה יא ע"א.
[2]
ויקרא פרק כג, פסוק מג.
[3]
שו"ע סימן תרכה סעיף א.
[4]
עירובין מו ע"ב.
[5]
שבת קל ע"ב.
[6]
רש"י (שבת קל: ד"ה שמותי): "ברכוהו, כדאמרינן בהזהב (בב"מ נט:), ובתלמוד ירושלמי מפרש: שמותי הוא -
מתלמידי שמאי היה".
[7]
ויקרא פרק כג, פסוק מב-מד.
[8]
ירמיה פרק ב, פסוק ב.
[9]
סוכה יא ע"א.
[10]
בבא מציעא נט ע"ב.
[11]
סוכה דף כז עמוד ב
[12]
סוכה דף כז עמוד א- ב
[13]
פנים
יפות על ויקרא פרשת אמר פרק כג פסוק מג
[14]
מנחות דף כט עמוד ב
[15]
איכה רבה (וילנא) פרשה ה
[16]
איכה פרק ה, פסוק כא.
[17]
מלאכי פרק ג, פסוק ז.
[18]
דף קג ע"א.
[19]
שיר השירים פרק א, פסוק ד.
תגובות
הוסף רשומת תגובה