סוכות - אחדות ישראל - ואגודתו על ארץ יסדה
בס"ד
ואגודתו על ארץ יסדה - אחדות ישראל בסוכות
דרשה ליל סוכות תשפ"ד – הלל מרצבך –
בית כנסת מרכזי יד בנימין
פתיח
יצאנו
לדרך בחודש אלול, עברנו בחודש תשרי את ראש השנה (המלכת ה') ומשם יום כיפור התכפר
לנו ונמחל לנו, וכעת מגיע חג הסוכות.
שאלנו בראש השנה למה
לא תוקעים בשופר כשהוא חל בשבת? כיצד מבטלים מצוות עשה של תקיעת שופר מהתורה, משום שיש כמה אנשים שלא
יודעים הלכות? שיתבלבלו! נו, ואם יתבלבלו, זה היה בשוגג? ובפרט שיש כלל ש"עשה
דוחה לא תעשה". וא"כ היה מצווה עשה של שופר צריך לדחות לא תעשה של ספק
טלטול ברשות הרבים? ובפרט שבימינו לפי רוב הדעות אין בכלל רשות הרבים מן התורה,
וכמעט בכל מקום בארץ יש עירוב. בגלל זה אנחנו מפסידים מצוות עשה מהתורה שהיא כל כך
חשובה?
ובליל ראש השנה הבאנו תירוץ אחד,
שחז"ל לא גילו לנו את הסוד הפנימי של הסיבה האמיתית, והסניגור
שלנו במקום השופר זה ההתבטלות לדברי חז"ל. והארכנו בעניין, שזה עיינו
של יצחק שהוא בחינת תושב"ע, שהתבטל לאברהם (שהוא בחינת תורה שבכתב) בעניין
העקדה.
וביום
ראש השנה (לפני מוסף) הבאנו תירוץ שני, שבשבת אסור לבכות בכי של צער,
והשופר מזכיר לנו את הדמעות.
כעת
אנחנו בסוכות, וגם בסוכות לא ניטל בשבת את ארבעת המינים. והשאלה הגדולה היא
למה? אין בסוכות את העניין של התבטלות לתושב"ע כמו בראש השנה או עניין הבכי
כמו בראש השנה?
וננסה לתרץ תירוץ נוסף על פי דברי הגמרא (סוכה מב, ב) שכותבת כך:
"אמר רבה:
גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים.
והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דמגילה".
ונראה
להסביר כך, כל עניינם של ארבעת המינים זה לבוא בשם כלל ישראל. ואם
יש יהודי אחד שיתבלבל ויעבור על איסור, אנחנו מבטלים את המצווה מכלל ישראל. כי
מצווה כזו היא חייבת לבוא בשם כל ישראל, כי כל העניין של ארבעת המינים, זה כנגד
כלל ישראל. כפי שתיכף נרחיב.
השמחה
בנטילת העוונות
הרמב"ם (הלכות
סוכה ולולב פרק ח) כותב:
"אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח
בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר (ויקרא כ"ג) "ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת
ימים"".
והשאלה
העולה: למה דווקא בסוכות ישנה שמחה יתירה?
ושמעתי בשם מו"ר הרב אשר וייס, ששמע מר'
יעקב קמינצקי, כששאל למה מגיע לחתן שנמחלים כל העוונות? מה הזכות שלו? הוא
קיים מצווה חשובה אבל למה שימחלו לו כל העוונות?
והסביר שחתן
חייב להיות בשמחה. כי הוא אמור לשמח את אשתו שנה שלימה. ולכן הוא זוכה שנמחלים לו
כל העוונות, כי רק כאשר נמחל לאדם העוונות הוא שמח שמחה אמיתית. ויכול לשמח
אחרים. ובך שנמחלים לו העוונות, הוא יכול לשמוח ולשמח את אשתו כראוי.
אולי זה משמעות השמחה של חג הסוכות. שרק
אחרי שיש לנו כפרת עוונות אפשר להיות בשמחה. "והיית אך שמח". וממילא
כאשר אנחנו בשמחה אנו יכולים וצריכים לשמח גם אחרים.
אות
הניצחון זו האחדות
בחג
הסוכות נצטוונו בנטילת ד' מינים. מה המשמעות של 4 המינים? "ושמחתם
לפני ה'"
כתוב בתיקוני
זוהר תיקון י"ג. (תקונא תליסר דף כט עמוד א):
"קם רבי אלעזר ואמר אבא אבא אמאי
אתמר ביומא קדמאה דסכות (ויקרא כ"ג) "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר"?
אמר ליה ברי מאני קרבא בימינא נטלין לון ובאלין מאני קרבא אינון ישראל
רשימין דנצחין דינא. מתל {משל} למלכא דהוה ליה דינא וקרבא בשבעין
אומין ולא הוו ידעין מאן נצח דינא, ושאלין ליה מאן נצח דינא? אמר תסתכלון באלין
דרשימין במאני קרבא בידייהו ותנדעון מאן נצח דינא".
הניצחון שלנו בדין מתבטא בהחזקת 4 המינים. איך
זה עובד?
מגמרא
ומהמדרש
ניתן ללמוד שהרעיון של הנצחון הוא מגיע דווקא דרך אחדות ישראל:
הגמרא (תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כז עמוד א)
כותבת:
"מיתיבי: ד' מינין שבלולב, ב' מהן
עושין פירות (לולב ואתרוג) וב' מהם אין עושין פירות (הדס וערבה) - העושין פירות
יהיו זקוקין לשאין עושין, ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות, ואין אדם
יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת; וכן ישראל בהרצאה עד שיהו
כולן באגודה אחת".
רואים
מהגמרא, שעם ישראל זוכה להתרצה לפני ה' רק כשהוא באחדות.
וכן
מופיע במדרש (ויקרא רבה פרשת אמור (פרשה ל סימן יב)):
"פרי עץ הדר אלו ישראל מה
אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם
מעשים טובים.
כפות תמרים אלו ישראל מה התמרה הזו יש בו טעם
ואין בו ריח כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים
וענף עץ עבות אלו ישראל מה הדס יש בו ריח ואין בו
טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה
וערבי נחל אלו ישראל מה ערבה זו אין בה טעם ואין
בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.
ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם? לאבדן אי
אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו
על אלו.
ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה
הה"ד (עמוס
ט) "הבונה
בשמים מעלותיו" ואימתי הוא מתעלה? כשהן עשויין אגודה אחת שנאמר (עמוס ט') "ואגודתו על ארץ יסדה" לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם
ביום הראשון".
כיצד
הרשעים מכפרים על הצדיקים?
במדרש
שהובא "אלו מכפרים על אלו". ויש לתמוה: מדוע הרשעים מכפרים על
הצדיקים? ונראה להסביר לאור סיפור שמספרים שהיה ברוסיה פעם 11 זנים
של חיטה. לכל זן היה את הייתרון שלו: אחד היה מוציא הרבה זרעים, אחד היה מוציא
זרעים שמנים, אחר היה גדל מהר יותר, ואחר היה קל לטחינה, ואחד היה משביע.
יום
אחד מצאו המדענים דרך לאחד את כל גרעיני החיטה למין אחד מושלם שהוא גם מוציא הרבה
גרעינים, גם מוציא גריעינים שמנים, וגם גדל מהר וגם קל לטחינה.
מאז
ברוסיה זרעו רק את המין הזה, וכולם היו מרוצים. אלא שיום אחד הגיעה איזו מחלה קלה
של החיטה החדשה שגרמה כלייה לכל החיטה שהייתה במדינה. רק מעט המינים שלא עברו
שיבוט גנטי הצליחו להישמר ולא להינזק.
והמסקנה מתבקשת לא רק שפשוטי העם צריכים את
הצדיקים, גם הצדיקים צריכים את פשוטי העם. יש מקומות ויש שערים שדווקא פשוטי העם
מצליחים לצלוח, ולהעביר את כלל ישראל בהם).
הרב
צב"י קוק והדאגה לאנשי הערבות
ישנו
סיפור על הרב צב''י קוק שהלך איתו אחד התלמידים מהישיבה (ר' יואל בן נון)
בסמוך לכיכר השבת. שם כרוז באסיפת בחירות ציבורית של אגודת ישראל. והודיעו שם
"לכל קהל האתרוגים" צריכים אנו להישמר כנגד אלו שרוצים לטמא את מחנה
ישראל. הרצ"י ברח מהמקום ואמר לתלמיד: "הם אתרוגים? ומה עם הערבות? בחו"ל
מכים עם הערבה על הרצפה, אבל בבית המקדש מקיפים את הערבה סביב המזבח".
חייבים
את הכלל
וכן
במדבר רבה (פרשת בהעלותך) פרשה טו סימן יח, וכן במדרש תנחומא (בהעלתך
כא), נלמד מאותו פסוק:
"זש"ה (עמוס ט) "הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה" למה הדבר דומה? לפלטין
שהיתה בנויה על גבי הספינות כל זמן שהספינות מחוברות פלטין שעל גביהן עומדת,
כך הבונה בשמים מעלותיו כביכול כסאו מבוסס למעלה? בזמן שישראל עשוין אגודה אחת לכך
נאמר "הבונה בשמים מעלותיו" אימתי? "ואגודתו על ארץ יסדה".
גם
בנושא הקטורת, מובא שאי אפשר בלי החלבנה שהיא כנגד הרשעים, וגם נלמד מאותו
פסוק, כפי שכתוב בגמרא (תלמוד בבלי מסכת כריתות דף ו עמוד ב):
"א"ר חנא בר בזנא א"ר
שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה
רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת. אביי אמר, מהכא: "ואגודתו על ארץ יסדה"."
זה
המקור לכך שפוסק המרדכי שבערב יום כיפור צריך לומר: "אנו מתירים
להתפלל עם העבריינים". וכך נפסק בשולחן ערוך סימן תריט. וכך אנחנו
נוהגים לעשות. שוב אנו רואים את הפסוק: "ואגודתו על ארץ יסדה". כך
ה' אוהב אותנו רק כשאנחנו מאוגדים
ברכת
"על נטילת לולב"
ישנה
שאלה מפורסמת למה מברכים "על נטילת לולב" ולא מברכים על האתרוג
שהרי המשובח ביותר?
יש
שהסבירו שהוא הגדול מכול. אך שמעתי מחברי הרב שמעון ביטון ז"ל, שהברכה
נמצאת דווקא בלולב, משום שהמינים מתאגדים סביבו. והיכן שנמצאת האחדות שם יש את
הברכה.
האתרוג
נפרד מארבעת המינים
עוד
יש שואלים למה האתרוג נמצא לבדו, למה הוא לא אגוד עם ארבעת המינים?
ונראה
להסביר, שגם בנושא אחדות, ישנה חשיבות לא ליצור "אחידות". הצדיק
חייב להיות נבדל מהשאר, הוא שונה. הצדיקים לא יכולים להיות באופן קבוע עם
הבינוניים והרשעים, הם צריכים לשמור על סטריליות רוחנית, להתעלות ולהתקדש,
ולכן בדרך כלל הם נפרדים, כמו האתרוג. אבל בשעת ברכה ונענוע, כשעומדים לפני ה',
מצמידים את אתרוג. כדי שהצדיק ירומם את כולם יחד. ומכך ה' מתעלה.
סוכה
לכלל ישראל
חג הסוכות
זה חג האחדות, וכדברי הגמרא (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כז עמוד ב):
"כתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכת
- מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת."
לסוכה
ישנה מגבלה בגובה נמוך, ומגבלה בגובה למעלה, ומגבלת שטח מינימלית, אבל אין
מגבלה של השטח לאורך והרוחב. היא יכולה להיות ענקית, עבור כל ישראל.
הבן
איש חי והאתרוג של העיר
ישנו סיפור על הבן איש חי שהיה לו אתרוג שאיתו היה
צריכים להשתמש בו כל אנשי עירו בגדד. רצו לכבד אותו לברך עליו ראשון, אך הוא התעקש
לברך עליו אחרון (אחרי כולם), ואמר עליו: "אחרי שכל העיר השתמשה בו, האתרוג קצת
התלכלך, אבל הוא כל כך יפה, יש בו את הקדושה של כלל ישראל, וכעת אני יכול לברך
עליו, שאתרוג זה זכה בברכת כלל ישראל".
לסיום
צבור ראשי תיבות = צדיקים, בנוניים ורשעים.
רק ככה אנו עומדים לפני ה', וזוכים לשמחה הגדולה.
בימים
אלו, שלצערנו ישנו קרע קשה בעם. שיש כאלו שהרסו תפילה בתוככי תל אביב, צריך לדעת
שכדי להגיע לשמחה לפני ה' חייבים להתאגד כל עם ישראל: "ואגודתו על ארץ
יסדה".
אין
זה אומר שצריך לוותר על עקרונות, לרדת מהערכים, או להתחנף חלילה לאחרים. אבל צריך
להפנים שרק כשאנחנו "כולנו כאחד יחד" מתקיים בנו "ברכנו אבינו...
באור פניך".
דבר תורה מתוק מדבש כבוד הרב!
השבמחק