דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת קרח – האדם אינו הא-ל טענתו של קרח הייתה: "כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה'". ה' נמצא בתוכנו, ואם כן "מדוע תתנשאו?" הרי כולם שווים, אין שום הבדל בין בני אדם, בכולם נמצא א-לוהות.   טענתו של קרח, מזכירה את טענת הנחש הקדמוני: "והייתם כא-לוהים". אין שום הבדל ביניכם לה', הכל ישות אחת, ולכן תחליטו בעצמכם מה טוב לכם.   טענה דומה טען שְׂפִּינוֹזָה (פילוסוף יהודי-הולנדי שחי לפני 350 שנה, נחשב כאחד מאבות החילוניות והספקנות. וממייסדי שיטת ביקורת המקרא). שפינוזה היה אבי שיטת הפַּנְתֶאִיזְם (הרכב של המילים: "פן"; ו"תאוס" מיוונית); כלומר "הכל א-לוהים". לטענתו, הא-ל והטבע הם ישויות זהות. הפנתאיזם דוחה את האמונה בא-לוהות על-טבעית או חיצונית ליקום טרנס-צנדנטית.   המדרש מספר שקרח טוען: "בית מלא ספרי תורה טעון מזוזה?" – הרי הכל קדוש. "ציצית שכולה תכלת, פתיל אחד לא יפטור אותה?" אצלנו היה טשטוש מוחלט בין רמות של קדושה.   פעם ישבתי עם כמה חברים בסעודה ופטפטנו על כל מיני דברים. ומישה

בס"ד פרשת וארא – מי אני ומה שמי? "ושמי ה' לא נודעתי להם" פרשתנו פותחת בפסוקים (שמות ו, ב-ג) : " וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' :   וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ-ל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: "   על פסוקים אלו יש לשאול מספר שאלות: א.    מה החידוש שאלוקים מספר למשה שהוא ה', וכי משה חשב שמישהו אחר מדבר אתו? ב.     מדוע ה' לא התגלה בשמו גם אל האבות, והתגלה רק בשם "א-ל ש-די"? ג.      מה המשמעות של שם ה'? למה זה כל כך חשוב מה שמו של ה'? לכאורה העיקר להאמין שיש בורא ומנהיג לעולם ולא השם שלו! ד.     למה אנחנו קוראים ל-ה' "השם", למה לא לקרוא לו הבורא, החזק, או המושלם וכדומה?   "לכל איש יש שם" ישנו שיר מפורסם שכתבה זלדה (משוררת ישראלית, בת דודתו של הרבי מנחם מנדל שניאורסון מלוּבָּבִיץ' ) , בשם "לכל איש יש שם": לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, לְכָל אִישׁ יֵשׁ