דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת פינחס – מהו שלום אמיתי?   פרשתנו פותחת בדבר ה' על פינחס לאחר שהרג בדם קר את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור (במדבר, כה יא-יג) : " פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: "   אחר שזמרי בן סלוא עושה את המעשה הנוראי עם כזבי בת צור, לעיני כל עם ישראל, נתעלמה ממשה רבנו ההלכה. עד שפנחס בא ומזכיר לו, וכדברי רש"י (במדבר כה, ז) ע"פ המדרש : " וירא פינחס - ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו למשה מקובלני ממך הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אמר לו קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא, מיד ויקח רומח בידו וגו': "   דין זה של הקנאים, הוא דין מיוחד הוא לא נמצא בסתם מקרה. בדרך כלל צריך לנהוג בסבלנות וללכת לבית דין, ושם דנים את האדם אם לחיים או

  בס"ד פרשת פינחס - בין קנאות לרפורמה בין פנחס לבנות צלופחד פרשת פנחס מתארת שני אירועים כמעט הפוכים המאיימים על היחס בין התורה לציבור: א.      מעשה פנחס. ב.      מעשה בנות צלפחד.   הדיסוננס של שני המעשים במעשה פינחס בא אחד ועושה מעשה נועז על פי דעתו, ודוקר באמצע הרחוב אנשים שנוהגים שלא כשורה לפי הבנתו. אין ספק שזהו מעשה חריג שלא יהווה המלצה לאדם מהרחוב. מאידך, בנות צלופחד, באות בנות, ודורשות לקבל נחלה בארץ ישראל. שינוי הלכתי. לקבוע שינויים משמעותיים בגדרי ההלכה.   קנאות או הכלה יש מהדרשנים שבוחרים את אחד מהמקרים וזועקים על החובה לקנא לה', או מאידך על החובה לדרוש שוויון זכויות. נראה שלא בכדי בפרשה אחת הונחו שני מקרים שמצד אחד זהים ומצד שני כמעט הפוכים: זהים בחריגותם מהכלל הנורמלי, והפוכים בסימבוליות שכל מקרה מבטא: האחד קנאות לה', והשני דאגה לאחר המקופח.   כולם ברוכים שמעתי בשם ידידי הרב אבינדב אבוקרט שליט"א, שהמדהים הוא שבשני המקרים ה' נותן את ברכתו, ומגלה אמפטיה למעשה החריג: אצל פינחס ה' אומר על פנחס (במדבר פרק כה, יא-יג) : &q

  בס"ד פרשת פינחס - האם פינחס פעל באימפולסיביות? האם למעשה פינחס קדמה ממחשבה? בסוף פרשת בלק מופיע מעשה נועז שעשה פינחס ובכך נעצרת המגפה מעם ישראל ( במדבר פרק כה, ז-ח) : "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". בפשטות הפסוקים, רואים שפינחס מחליט לקחת את החוק לידיים ולקום ולעשות מעשה של מחאה על חילול ה' שקורה בעולם. פעולה שניתן להחשיבה בתחילה כחוסר מחשבה רבה שבאה מתוך אינסטינקט של כעס וחוסר שליטה. אך חז"ל מלמדים אותנו שהדברים היו נראים קצת אחרת.   מה זה לפלל? בספר תהלים (פרק קו, ל-לא) ישנו פסוק מאוד מעניין אחר תיאור כל מה שעברו ישראל במדבר: "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה:   וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם:" אנו רואים מלשון הפסוק שפינחס "עמד". הוא