פרשת לך לך - כוכבים, חול הים והעפר

 בס"ד

פרשת לך לך - חול, עפר וכוכבים

לאורך ספר בראשית מבטיח הקב"ה לאברהם אבינו שזרעו יהיה רב כחול הים, כעפר הארץ וככוכבי השמים. לכאורה, מדובר בשלוש דרכים לתאר את אותו הדבר: עם ישראל יהיה עם גדול ורב. אולם אם נתבונן בדברים, נגלה שכל אחד מהדימויים מבטא תכונה אחרת, ואולי גם תקופה אחרת בחיי האומה.

מדוע התורה משתמשת בשלושה דימויים שונים? ומה אפשר ללמוד מכך על דרכו של עם ישראל לאורך הדורות?

שלושה דימויים, שלוש משמעויות

הכלי יקר, בפירושו לבראשית כ"ב, י"ז, עומד על ההבדל בין שלושת הדימויים ומסביר שהם מבטאים שלושה מצבים שונים בתולדות ישראל: הצלחה וגדולה, שפלות והתמודדות עם אויבים.

 

כוכבי השמים - כשהאומה מאירה

על הפסוק שנאמר לאחר עקדת יצחק, "וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ... כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם", כותב הכלי יקר:

"בזמן השלוה וההצלחה הוא ממשילם לכוכבים לשון גדולה".

הכוכבים מסמלים רוממות, אור וגדולה. הם נמצאים למעלה, מאירים את החשכה ונראים למרחוק. כך גם עם ישראל, כאשר הוא נמצא בתקופה של הצלחה, שגשוג ומעמד מכובד, הוא נמשל לכוכבים.

יש תקופות שבהן האומה מצליחה לבנות, ליצור, להשפיע ולהאיר את העולם. זוהי תקופה שבה הגדולה ניכרת כלפי חוץ, והברכה מתבטאת לא רק במספרים, אלא גם במעמד וביכולת להשפיע.

 

עפר הארץ - דווקא מתוך השפלות

לעומת הכוכבים, העפר נמצא במקום הנמוך ביותר. דורכים עליו, רומסים אותו ולעיתים אף חורשים עליו. הכלי יקר מסביר שהדימוי לעפר מבטא את תקופות השפל של עם ישראל:

"ודמיון העפר מורה, על זמן השפלות".

אולם דווקא כאן מסתתר יסוד עמוק. הפסוק שבו מופיעה הבטחת העפר מסתיים במילים: "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" (בראשית כ"ח, י"ד). כלומר, העפר אינו רק סמל לשפלות, אלא גם נקודת מוצא לצמיחה ולהתפשטות.

הכלי יקר מוסיף:

"בזמן שיהיו כעפר לדוש בדיוטה תחתונה, משם יעלו משפל מצבם ויפרצו לכל רוח".

יש כאן רעיון חשוב: לפעמים דווקא מתוך מציאות של חולשה, השפלה ומשבר, צומחים כוחות חדשים. כאשר האדם או האומה מגיעים לתחתית, הם נאלצים לבחון מחדש את דרכם, לגלות כוחות שלא הכירו ולבנות את עצמם מחדש.

הכלי יקר אף מציין שדווקא בעת השפלות ישראל פונים אל הקב"ה בכל לבם. מצבי הקושי עשויים לעורר באדם תפילה, התבוננות וחיפוש אחר משמעות עמוקה יותר.

 

חול הים - הגלים אינם יכולים להכריע

הדימוי השלישי הוא חול הים. כאן אין מדובר דווקא בגדולה או בשפלות, אלא בעמידה מול כוחות המאיימים להחריב.

הכלי יקר מסביר:

"ודמיון החול הוא מורה על הזמן שהאומות קמים על ישראל לכלותם ולא יוכלו להם".

הגלים מתנשאים בעוצמה, מסתערים שוב ושוב על החוף, ונראים כאילו הם עומדים לשטוף את העולם כולו. אך כאשר הם מגיעים לחול, הם נשברים ונעצרים. החול מציב לים גבול.

כך גם עם ישראל: לאורך ההיסטוריה קמו עליו אויבים שביקשו לכלותו, אך הוא המשיך להתקיים. לא תמיד נמנעה ממנו פגיעה, ולא תמיד הדרך הייתה קלה. אולם הניסיון להכריע את העם היהודי ולהעלים אותו מן העולם לא צלח.

מוסיף הכלי יקר ומסביר כי זהו גם הקשר בין הבטחת החול לבין דברי יעקב אבינו, המתפלל לקראת המפגש עם עשו: "וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם" (בראשית ל"ב, י"ג).

יעקב אינו מזכיר כאן את הכוכבים, המסמלים גדולה, אלא דווקא את החול, משום שהוא זקוק להבטחה שהאויב לא יוכל לכלות את זרעו.

 

שלוש הברכות בחייו של אברהם

שמעתי מאבי מורי (פרופ' עלי מרצבך) שאפשר ללהתבונן גם בהקשר שבו ניתנת כל אחת מההבטחות לאברהם אבינו.

ברכת העפר מופיעה לאחר הפרידה מלוט. בעקבות מריבה בין רועי אברהם לרועי לוט, אברהם מאפשר ללוט לבחור את חלקו בארץ ומוותר על זכות הבחירה לעצמו. דווקא לאחר הוויתור, כשהוא לכאורה נמצא בעמדה נחותה, הקב"ה מבטיח לו: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית י"ג, ט"ז). מתוך העמדה שבה אברהם אינו נאבק על כל חלק, הוא מקבל הבטחה לצמיחה עתידית.

ברכת הכוכבים ניתנת לאחר מלחמת ארבעת המלכים. אברהם יוצא למלחמה כדי להציל את לוט, מנצח, ולאחר מכן מסרב לקחת לעצמו את שלל המלחמה. בהמשך, הקב"ה מוציא אותו החוצה ואומר לו: "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים... כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית ט"ו, ה'). אברהם מתגלה כמנהיג בעל עוצמה, אך גם כאדם שאינו רודף אחר רווח אישי. מולו נפרשת הבטחה לגדולה עתידית.

ברכת החול ניתנת לאחר עקדת יצחק, בעקבות הניסיון הקשה שבו אברהם נכון להקריב את בנו, וברגע האחרון נעצרת ידו. הקב"ה מבטיח לו: "וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ... כְּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם" (בראשית כ"ב, י"ז). לאחר עמידה בניסיון קיצוני, ניתנת לו הבטחה על כוחו של העם לעמוד מול האתגרים והאיומים שיפגוש בדרכו.

 

לא תמיד כוכבים, אבל תמיד ממשיכים

שלושת הדימויים מלמדים אותנו שהחיים הלאומיים אינם נראים תמיד אותו הדבר. יש תקופות שבהן אנו ככוכבים, מאירים ומצליחים; יש תקופות שבהן אנו כעפר, נדרשים לקום מתוך שפלות; ויש תקופות שבהן גלים אדירים מסתערים עלינו, ועלינו לעמוד מולם כחול שעל שפת הים.

אולי זו משמעותן העמוקה של שלוש ההבטחות לאברהם: לא הבטחה לכך שלא יהיו משברים, קשיים או אויבים, אלא הבטחה שעם ישראל יוכל לעבור את המצבים השונים ולהמשיך בדרכו.

הגדולה אינה נמדדת רק ביכולת להאיר כשאנחנו למעלה. היא נמדדת גם ביכולת לקום כשאנחנו למטה, ובכוח להחזיק מעמד כשהגלים מתנפצים סביבנו.

לפעמים אנחנו כוכבים, לפעמים עפר ולפעמים חול. אבל בכל המצבים הללו, אנו ממשיכים לצמוח, להתקיים ולהאיר.