דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת חיי שרה - הכל לטובה בפרשתנו פותחת במילים: " ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה ".  ופירש רש"י, מדוע כתוב את המילה שנה, כמה פעמים: "שכולן שווים לטובה". וצריך להבין, הייתכן שכל ימיה של שרה אימנו שווים לטובה? הלא דברי ימי חייה של שרה אימנו ידועים לכל, ורוב רובם מלאים סיבות לצער ויגון. א. היא הלכה אחרי אברהם לאור כשדים, משם לחרן, משם לארץ כנען, משם למצרים, משם לארץ פלישתים, ומשם לבאר שבע. ב.   היא הייתה עקרה עד גיל 90. ג.     היא נאצלה פעמיים לעבור לגברים זרים (פרעה, ואבימלך). ד.   היא נאלצת להציע לאברהם לשאת את הגר המשרתת שלה, שאולי דרכה תזכה לילדים. ה. הגר מרגישה עליונה ומזלזלת בשרה. ו.     בגיל 127 מודיעים לה שבנה נלקח לשחיטה. ז.    היא מתה מצער כשמתבשר לה שבנה נשחט. אם כן יש להתבונן מהו סוד כוחה של שרה אימנו, שחרף כל גלי הייסורים לא באה לידי צער ויגון, והייתה שרויה בשמחה וטוב לב? ה" שפת אמת " (תרנ"ו) ביאר את כוונת רש"י, שקיבלה בתמימות ובאהבה מה שעבר עליה כל ימי חייה. כמו שכתוב

 בס"ד דבר תורה לסוכות – החזרה לגן עדן דרשה שנאמרה בבית כנסת המרכזי יד בנימין - סוכות תשע"ו – הלל מרצבך [1] סוכות כשבע ברכות לפני 3 שנים אמרתי באחד מדברי התורה הראשונים שלי, שישנו תהליך שאנו עוברים בחג הסוכות: ראש השנה – כנגד האירוסין , הקידושין. בו בחרנו בה' למלך והוא בחר בנו להיות עבדיו. ביום כיפור – כנגד הנישואים , כל ענייני הכתובה, הפרטים השונים לסגירת החוזה. נעילה זה חדר הייחוד בו אנו ננעלים עם ה'. סוכות – שבע ברכות שבעה ימים כנגד הסוכה. אנו במעין חדר ייחוד שבעה ימים עם ישראל עם ה'. מהו חדר הייחוד הזה? גן עדן!   לשבת בצלו של ה' בגן עדן ה-'שפת אמת' נותן ביטוי לזיקה שבין סכות וגן עדן (דברים - לסוכות - שנת תרמ"ג) " ימי הסוכות שנקראים זמן שמחתנו כי השם יתברך זיכה אותנו לישב בצלו. והיא מעין בחינת הגן עדן דכתיב וישם שם כו' האדם. ועיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם (= בגן עדן). ושם היה השמחה כמו שנאמר כשמחך יצירך בגן עדן. והגם שכתוב ויגרש את האדם. אעפ"כ יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן ..." חג העצים

בס"ד פרשת נצבים – ובחרת בחיים בפרשתנו ישנו ציווי: "ובחרת בחיים". וצריך להבין מה משמעות הציווי הזה? הרי כל אדם רוצה לחיות חיים טובים. מדוע צריך לצוות אותנו לבחור בחיים, וכי יש דבר כזה לבחור במוות?   מסופר על בעל החידושי הרי"ם, שבנו הרב אברהם מרדכי היה חולה מאוד ועמד על ערש דווי. ניגש אליו אביו ולחש לו באוזנו: "כתוב בתורה: 'ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך'". הבן אגר מאמצים מרובים וזכה להתחזק ולהתרפא. כשהחלים הסביר שכשהבין שה' דורש ממנו לחיות נלחם בכל הכוח לייצב את עצמו. לימים, נולד לו בנו, הרב יהודה אריה לייב מגור, בעל השפת אמת המפורסם.   אמנם זהו סיפור יפה על כוחות נפש אדירים. אך עדיין צריך להבין מדוע אדם רגיל מצווה לבחור לחיות, הרי זה הרגש הכי בסיסי וטבעי ביותר שקיים לנו?   ונראה לענות, שה' רוצה שנבחר לחיות חיים של משמעות . בכל רגע נתון, אנו נתונים בתוך מבחר של בחירות שונות. בדרך כלל אנו יודעים בשכלנו מהי הבחירה הטובה ומה הבחירה הפחות טובה, אך יש לנו יצר שמושך אותנו לכיוונים שונים. כנגד זה מצווה אותנו התורה תבחר את

בס"ד פרשת שופטים – איך לפתוח את השער הבא?   פרשתנו פותחת במילים: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" . הפרשנים מקשים למה כתוב שצריך לתת את השופטים והשוטרים דווקא בשערים ?   רש"י מבאר שהשער הכוונה היא לתת "בכל עיר ועיר". אך אם כך, השאלה גדולה יותר, למה כתוב בתורה דווקא "בכל שעריך" ולא "בכל עריך"?   השפתי כהן על התורה מביא שיש בכך רמז, שיש שערים בגוף האדם: עיניים, אוזניים, נחיריים ופה. ובכל השערים שבגוף האדם צריך לתת עליהם שופטים ושוטרים. תפקיד השופטים והשוטרים להחליט מה להכניס דרך שערי הגוף ומה לא להכניס. מה להוציא ומה לא להוציא. באופן זה האדם מתקדש ומתעלה. מספרים , ששאלו פעם את הבבא סאלי: כיצד זכית להגיע לדרגה רוחנית של רוח הקודש? וענה להם: כל ימי נזהרתי ממה שנכנס לגופי וממה שיוצא מגופי.   השפת אמת מוסיף תובנה נוספת לפסוק ומבאר, שבכל פעולה שיהודי עושה צריך שיהיו שם: שופטים ושוטרים. ה"שופטים" - מציינים את עולם המחשבה : ההבנה, הדעת, והכוונה. ה"שוטרים" מציינים את עולם המעשה : ההוצאה לפועל של ה

  בס"ד פרשת קדושים – להקדיש את עצמי לכלל   מספרים, שכשנשאל הרב שלמה זלמן אוירבך (מגדולי פוסקי ההלכה ומחשובי הרבנים בדור הקודם) האם הוא נוסע לקברי צדיקים בחו"ל הוא נהג לענות שמידי פעם הוא מבקר את הקברים של הצדיקים הגדולים ביותר וזאת מבלי לצאת מהארץ. כששאלוהו לפשר דבריו השיב שבעוברו ליד הר הרצל בירושלים הוא נזכר בחיילים שקבורים שם וניגש להתפלל שם, משום שהם קדושים ששמסרו נפשם למען עם ישראל.   פרשתנו פותחת בציווי ה' למשה (ויקרא פרק יט, ב): "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". וצריך להבין מהו הציווי להיות קדושים, כיצד זוכים להיות קדושים? ולמה ציווי זו מופנה לכל עדת בני ישראל?   רש"י מבאר לנו: "אל כל עדת בני ישראל - מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל ". ניתן להסיק מכך, שהקדושה חייבת לבוא דווקא מתוך חיבור לכלל ישראל .   הטיב לתאר זאת השפת אמת (הראשון בפרשת קדשים): "עיקר הקדושה על ידי שמכניס אדם עצמו בכלל ישראל כי הקדושה שורה בכלל ישראל שהיא כנסת ישראל

 בס"ד פרשת פקודי – כוחה של אחדות מי בנה את המשכן? בפרשתנו בסיום מלאכת בניית המשכן כתוב (שמות לט, לב) : " וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ ". ויש להקשות לכאורה רואים מהפסוקים שבצלאל וחכמי הלב היו אלו שפיקחו על המלאכה ובנו את המשכן, ולא כל בני ישראל?   בשם כל ישראל ומתרץ ה"אור החיים " הקדוש (שמות לט, לב): "עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה . והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה".   מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ממשיך ה " אור החיים " וכותב שכל ישראל הם בעומק דבר אחד ממש: "ואולי כי לזה רמז באומרו (ויקרא י"ט י"ח) : "ואהבת לרעך כמוך", פירוש לצד שהוא כמותך כי בשלומו ייטיב לך, ובאמצעותו אתה משלים שלימותך. ואם כן אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך".   שלמות תרי"ג מצוות ממשיך בעל " האור החיים " וכותב שבאופן זה כל א