בס"ד

פרשת שופטים – איך לפתוח את השער הבא?

 

פרשתנו פותחת במילים: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". הפרשנים מקשים למה כתוב שצריך לתת את השופטים והשוטרים דווקא בשערים?

 

רש"י מבאר שהשער הכוונה היא לתת "בכל עיר ועיר". אך אם כך, השאלה גדולה יותר, למה כתוב בתורה דווקא "בכל שעריך" ולא "בכל עריך"?

 

השפתי כהן על התורה מביא שיש בכך רמז, שיש שערים בגוף האדם: עיניים, אוזניים, נחיריים ופה. ובכל השערים שבגוף האדם צריך לתת עליהם שופטים ושוטרים. תפקיד השופטים והשוטרים להחליט מה להכניס דרך שערי הגוף ומה לא להכניס. מה להוציא ומה לא להוציא. באופן זה האדם מתקדש ומתעלה.

מספרים, ששאלו פעם את הבבא סאלי: כיצד זכית להגיע לדרגה רוחנית של רוח הקודש? וענה להם: כל ימי נזהרתי ממה שנכנס לגופי וממה שיוצא מגופי.

 

השפת אמת מוסיף תובנה נוספת לפסוק ומבאר, שבכל פעולה שיהודי עושה צריך שיהיו שם: שופטים ושוטרים.

ה"שופטים" - מציינים את עולם המחשבה: ההבנה, הדעת, והכוונה.

ה"שוטרים" מציינים את עולם המעשה: ההוצאה לפועל של המחשבה, היישום של הרעיון, הגילוי של האידאה בעולם.

 

בכל מצוה יש להכניס גם כוונה (שופטים) וגם מעשה (שוטרים). בכל פעולה של יהודי צריכה להיות עולם של רוח, הגות וכוונה, ומתוכו עולם של מעשה גשמי.

 

וממשיך לבאר השפת אמת: "בכל שעריך" - הדרך היחידה לפתיחת השער הבא היא בחיבור של שני החלקים האלה יחדיו בעשיית המצוה: כוונה ומעשה.

 יש להוסיף, שהשער, מקום הכניסה לעיר, הוא המקום בו יש לשער, להעריך את ענייניה של העיר. כל עיר מוקפת בחומה, בגדר. לכל עיר, לכל מקום יש הגדרה עצמית. והמקום ששם משערים את ההגדרה העצמית, מעריכים אותה, נותנים לה את מהותה ותוקפה, זה בשערים. 

"זקנים ישבו בשער", "הלוי אשר בשעריך", השופטים בשער, "נודע בשערים בעלה". 

האנשים, האיכותיים, האציליים, הרוחניים, יושבים בשערי העיר, יושבים בפתחה של העיר ומשערים, מעריכים, ואומדים כל הזמן להיכן החיים זורמים, להיכן העיר אמורה להגיע מהן, הגדרותיה של העיר. 

גם לעתיד לבוא שערי ירושלים יהיו פתוחים יומם ולילה ובהם יהיו אבני אקדח, אבנים מאירות, אבנים ששופכות אור על החיים, אבנים גדולות.

עוד לפני ההתרחשות עצמה של העיר, יש את המבוא לעיר, את השער. את המחשבות, את אמדן הדעת, את ההשערות שמתוכן אחר כך נבנים החיים של העיר.

עוד לפני ראש השנה, עוד לפני שהשנה החדשה תתחיל, יש את השער לקראת השנה החדשה. שער שלם, עולם שלם של הכנה. חודש אלול, חודש שבא לבנות בקרבנו את היכולת לשער, להעריך, לאמוד, לדון במה אנחנו רוצים, איזה חיים אנחנו רוצים שיבנו בקרבנו בשנה הבאה בעזרת ה'. 

סוף מעשה במחשבה תחילה. סוף העשיה של השנה מתחילה במחשבה, בכוונות שיעמדו לקראתה. חודש אלול אינו רק חותם שנה אלא בעיקר פותח את השער לשנה החדשה.

כעת בפתחו של חודש אלול, נשתדל לשמור על כל שערי גופינו: מה נכנס ומה יוצא משם. וננסה לשמש כשופטים ושוטרים, על ידי הכנסת כוונה ומעשה בכל מעשינו. ומתוך כך נזכה להיכנס בשערי חצרות ה'.