דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת צו – החיבור בין הלילה ליום מצוות תרומת הדשן   בתחילת פרשת צו מתואר ציווי ה' למשה (ויקרא ו, א-ב) : " צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר ". היינו מצפים שהכתוב ימשיך ויפרט את פרטי קרבן העולה , אך למרבה הפלא התורה ממשיכה ודנה בנושא אחרי לחלוטין. הפסוקים עוסקים במצוות תרומת הדשן (ויקרא ו, ג-ד) : " וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר ", שינוי הנושא לא מובן לכאורה.   רקע על המצווה המיוחדת מצוות תרומת הדשן הייתה נעשית לפנות בוקר, לפני הקרבת קרבן התמיד של שחר, הכהן היה מרים קצת מהאפר של שאריות הקורבנות שבערו במשך הלילה ומניחו ברצפת העזרה סמוך למזבח. המשנה במסכת יומא מתארת את תהליך הבחירה של מי שיזכה למצוות תרומתה דשן (יומא פרק ב, א-ב) : "בראשונה כל מי שרוצה לתרו

בס"ד פרשת תזריע – מאמין וזורע זריעה, חטאת ועולה פרשתנו פותחת בתיאור טומאת היולדת (ויקרא יב, א-ב) : " וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:   דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:... וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן":   ויש לשאול על   פסוקים אלו: א. למה כתוב בלשון "אשה כי תזריע", למה לא כתוב "אשה כי תלד"? ב. עוד צריך להבין למה אישה צריכה להביא קורבן חטאת וקורבן עולה על הלידה שלה, מה היא עשתה, הרי לידה זה הדבר המשמח ביותר שיש, מה היא אשמה?   לידה שווה זריעה נראה לומר, שאישה שהחליטה ללדת הוא ממש זורעת . כפי שהחקלאי זורע זרעים ואיננו יודעים כיצד הצמח יגדל, כך ההחלטה להוליד ילד לעולם זו זריעה. אינני יודעים כיצד הילדים יצאו החוצה: האם הילד יהיה בריא או חולה, חכם או טיפש, יפה או מכוער, צדיק או רשע. האם יהיה לנו מספיק כסף כדי

בס"ד פרשת תזריע – היחס למדינת ישראל היחס למדינה ישנו דיון גדול בשנים האחרונות בתוך הציבור הדתי והחרדי, האם מדינת ישראל היא מעשה ה' או חלילה מעשה שטן. האם היא "ראשית צמיחת גאולתנו" או "ראשית צניחת גאולתנו"? ברצוני להציע תשובה לכך מתוך הפרשה.   תהליכים הפוכים בלידה בפרשתנו מסופר על שתי קורבנות שמקריבה היולדת: חטאת ועולה. במהלך הלידה מתרחשים שני אירועים משמעותיים אך הפוכים במשמעותם: א. הלידה מלווה במציאות לא נעימה - דם, זעקות בכי ואוירה מתוחה. ב. נשמה חדשה שמגיעה לעולם.   התורה מחנכת אותנו להתייחסות מורכבת לאירוע הזה. היולדת מביאה שני קורבנות: א. קרבן חטאת - על מצבה הפיזי הנמוך שטימא אותה, על הכאב, הבכי, המשבר, ואף שאולי גרם לה להישבע שלא ללדת שוב (כדברי רשב"י בגמרא נדה לא ע"ב). ב. קרבן עולה - שבו היולדת מתעלה בעקבות המעמד הרוחני המשמעותי שהייתה שותפה לו, יצירת חיים חדשים.   התורה אינה מתעלמת מהאירועים הסביבתיים שהיו בלידה, אולם מחנכת אותנו לראות את התגלות וההתעלות ששורה בעקבותיהם.   הכרת הקשיים והתקרבות ליעד