פרשת צו - חיבור בין הלילה ליום

 בס"ד

פרשת צו – החיבור בין הלילה ליום

מצוות תרומת הדשן 

בתחילת פרשת צו מתואר ציווי ה' למשה (ויקרא ו, א-ב): "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר". היינו מצפים שהכתוב ימשיך ויפרט את פרטי קרבן העולה, אך למרבה הפלא התורה ממשיכה ודנה בנושא אחרי לחלוטין. הפסוקים עוסקים במצוות תרומת הדשן (ויקרא ו, ג-ד): "וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר", שינוי הנושא לא מובן לכאורה.

 

רקע על המצווה המיוחדת

מצוות תרומת הדשן הייתה נעשית לפנות בוקר, לפני הקרבת קרבן התמיד של שחר, הכהן היה מרים קצת מהאפר של שאריות הקורבנות שבערו במשך הלילה ומניחו ברצפת העזרה סמוך למזבח.

המשנה במסכת יומא מתארת את תהליך הבחירה של מי שיזכה למצוות תרומתה דשן (יומא פרק ב, א-ב): "בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם, ובזמן שהן מרובין - רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חברו בארבע אמות זכה, ואם היו שניהם שוין הממונה אומר להם הצביעו... מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה - התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס".

וצריך להבין כמה דברים:

א.   מדוע התורה קוראת דווקא לפעולה זו "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה"?

ב.    מדוע זה מעלה את כל הקורבנות כולם?

ג.     מדוע הכוהנים כל כך רצו לקיים מצווה זו?

ד.    מה המשמעות של המצווה הזאת?

ה.   ומדוע אי אפשר להתחיל את עבודות היום ללא תרומת הדשן?

 

תרומת הדשן כחיבור בין עבר לעתיד

נראה להסביר שמצוות תרומת הדשן תפקידה לחבר בין הלילה ליום. לקחת את הדשן הישן מהאפר של אתמול ולהרימו לפני תחילת עבודות היום. בכך מראים את הקישור והחיבור בין מה שהיה לבין מה שיהיה. אי אפשר להתחיל את עבודות היום מבלי תרומת הדשן, מבלי להביע את החיבור בין העבר לעתיד. ללמדנו שאין ניתוק הכול מעגל אחד גדול.  

היכולת לחבר בין הלילה ליום זה דבר מאוד חשוב ויסודי ביהדות. לדעת שכל התחלה חדשה היא קשורה למה שקדם לה, ואין ניתוק בין העבר לעתיד, בין מה שהיה לבין מה שיהיה.

 

החיבור בין העבר לעתיד – בעבודת ה'

המשנה במסכת אבות (פ"ג מ"א) כותבת: "עקביא בן מהלאל אומר: הסתכל ב-ג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון"

המשנה עוסקת בזיכרון העבר, בזיכרון העתיד. אך החלק החלק הקשה הוא החיבור בין העבר לעתיד. החוליה הכי קשה בשרשרת היא ה"הווה", היכולת לחבר בין מה שהיה לעתיד.

כולם יודעים מה היה פעם (נוצרנו מטיפה סרוחה) כולם יודעים גם לאן נגיע (גופנו לקבר, ונשמתנו לדין לפני ה'), השאלה היא כיצד זה מדבר אליי היום, שם העבודה, בחיבור.

 

חיבור הזמנים בליל הסדר

אנו כבר בתוך שלושים יום לפני פסח. רעיון זה מתאים מאוד לליל הסדר, לילה של חיבור בין עבר, הווה ועתיד. לילה של שיחות עם הילדים שבו אנו מתארים להם את מה שהיה ביציאת מצרים על מנת לחברם היום לאותה מסורת גדולה וחשובה תוך כדי ציפייה עתידית לגאולה שלימה.

הקושי הגדול שלנו הוא בחיבור העבר עם העתיד. העבר ידוע והעתיד ידוע, השאלה מה קורה היום. בהגדה של פסח, הלל הזקן היה כורך פסח מצה ומרור (עבר, הווה ועתיד) יחד:

מצה – זה זכר למה שהיה בעבר (יציאת מצרים).

פסח – זה קשור למה שיהיה בעתיד בהקרבת קורבן הפסח.

מרור – זה קשור למציאות המרה היום, שלא תמיד הדברים מובנים כי אנחנו בדרך.

 

מכת בכורות

גם מכת בכורות הייתה על הרקע הזה. הבכור הוא הילד שמחבר בין ההורים לשאר המשפחה. הוא חוליית החיבור. פרעה ניסה להשמיד את הילדים את ההמשכיות. "לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים". אך משה עונה לו: "בנערנו בזקננו נלך, בבנינו בבנותינו". החיבור הין הנערים לזקנים. אצלנו יש חיבור.

 

אליהו הנביא כמחבר בין העבר לעתיד

אליהו הנביא, מבשר הגאולה, בעל תפקיד חשוב (מלאכי פרק ג, כד) בליל הסדר: "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם". אותו אליהו שיודע לחבר בין העבר ההיסטורי לבין העתיד, שיודע לחבר בין הלילה ליום, בין ההורים לילדים, הוא זה שאנו מזכירים בליל הסדר ומצפים לו. שיחבר אותנו למה שהיה לקראת מה שיהיה.

 

כלל ישראל - הנוער

אנו יודעים מה עם ישראל עבר, ולאן פניו. רק תקועים קצת בהוה. מה קורה אתנו עכשיו. מה עם הנוער שלנו.

זו תרומת הדשן שמחברת בין העבר לעתיד. אנו שומרים על החיבור בין הדורות. גם כאן בבית אל אפשר לשמוע סיפורים על ההקמה. על דור המבוגרים שראוי להרבה הערכה אך כעת אנו עומדים בשאלה פני הנוער שיוביל את המהפכה הבאה לאן.

 

ולסיום

שנזכה בעז"ה בקרוב לראות את החיבור הגדול של הלילה ליום, כפי שאנו מתפללים בליל הסדר: "תאיר כאור יום חשכת לילה". להרים את תרומת הדשן, ולנחוש את החיבור בין ההורים לילדים, ונראה את הפקעת האור הגדול בקרוב, בביאת משיח צדקנו יחד עם מבשר הגאולה, אליהו הנביא.