דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת בהעלתך – בין פורענות לפורענות סימניות מלמעלה ומלמטה בפרשתנו מופיעה שני פסוקים מיוחדים, המוקפים בשני סימונים של "נונים הפוכים" (במדבר י, לה-לו) : " וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל ". כבר הגמרא תמהה מה פשר סימונים אלה (שבת קטו ע"ב - קטז ע"א) : " תנו רבנן: ויהי בנסע הארן ויאמר משה, פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה... דתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה. ולמה כתבה כאן - כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה. פורענות שנייה מאי היא? - ויהי העם כמתאננים. פורענות ראשונה - ויסעו מהר ה'; ואמר רבי חמא ברבי חנינא: שסרו מאחרי ה' ". מדברי הגמרא רואים שפרשייה זו נועדה להפריד בין שתי פורענויות. אלא שהפרשנים נחלקו מהי אותה הפורענות הראשונה שעליה נאמר בגמרא "שסרו מאחרי ה'", שהרי לא כתוב במפורש שבני

 בס"ד פרשת בהעלתך - מי אתה חובב החביב? מי הוא החותן? בפרשתנו מופיע פנייתו של משה אל חובב לצורך בקשה שיישאר עמם במדבר (במדבר פרק י, כט) : "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי, חֹתֵן מֹשֶׁה". וצריך לברר מלשון הפסוק, מי הוא חמיו של משה חובב או רעואל? מלשון הפסוק כאן ניתן להסביר גם כך וגם כך. שאלה זו היא מאתגרת במיוחד, משום שישנם עוד שני פסוקים הנראים סותרים סביב שאלה זו: פסוק אחד שמשמע ממנו שרעואל הוא חמיו של משה, כפי שמופיע בסיפור המפגש של משה עם בנותיו של יתרו (שמות ב, יח) : "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם". ומאידך, ישנו פסוק בספר שופטים בסיפור של יעל וסיסרא שכתוב שם שחובב הוא חותן משה (שופטים ד, יא) : "וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה ".   הסבר א' - רעואל הוא סבא של ציפורה כדי לענות על שאלה זו, רש"י מבאר אצלנו בפרשה (במדבר י, כט) : "חובב - הוא יתרו, שנאמר (שופטים ד, יא) "מבני חובב חותן משה", ומה תלמוד לומר (שמות ב, יח

בס"ד פרשת בהעלתך – לדעת להאיר לזולת הסברו של רש"י כתוב בתחילת הפרשה (במדבר פרק ח, ב) : "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:" על פסוק זה כתב רש"י על פי המדרש (מדרש רבה טו ו) : "בהעלתך - למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".   הסברו של הרמב"ן ה רמב"ן הקשה על דברי המדרש שהביא רש"י שתי קושיות: א.    למה משה מנחם את אהרון בכזאת נחמה, וכי רק את המנורה אהרון מדליק ומטיב, ואת הקטורת ושאר קורבנות אהרון לא עושה? ב.     מדוע חלשה דעתו של אהרון, הרי כל אותם ימי מילואים הוא גם הקריב קורבנות רבים? ומתרץ הרמב"ן: " ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו:... והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלים מ

  בס"ד פרשת בהעלתך – האתגר בחוסר בהירות   ישנו פסוק מפורסם שאוהבים לשיר אותו (ירמיהו פרק ב פסוק ב): "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".   ויש לשאול : לכאורה פסוק זה לא מובן, הרי עם ישראל היה לו מן, היה לו עמוד אש ועמוד ענן. היה לו כל מה שהוא צריך, למה זה כל כך קשה? ובפרט שהתורה מעידה ( דברים ב, ז): "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר ". והתורה מוסיפה (דברים ח, ד): " שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה".   כדי לענות על השאלה הזאת, ננסה לעיין בפרשתנו (במדבר ט, יז-כג) על מסע בני ישראל במדבר: "וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:   עַל פִּי ה&