פרשת בהעלתך - האתגר בחוסר הבהירות

 בס"ד

פרשת בהעלתך – האתגר בחוסר בהירות

 ישנו פסוק מפורסם שאוהבים לשיר אותו (ירמיהו פרק ב פסוק ב): "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".

 

ויש לשאול: לכאורה פסוק זה לא מובן, הרי עם ישראל היה לו מן, היה לו עמוד אש ועמוד ענן. היה לו כל מה שהוא צריך, למה זה כל כך קשה? ובפרט שהתורה מעידה (דברים ב, ז): "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר". והתורה מוסיפה (דברים ח, ד): "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה".

 

כדי לענות על השאלה הזאת, ננסה לעיין בפרשתנו (במדבר ט, יז-כג) על מסע בני ישראל במדבר:

"וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: 

עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ, כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ: 

וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא יִסָּעוּ: 

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ: 

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ: 

אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ: 

עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה".

 

יש עוד לשאול: מדוע התורה מאריכה כל כך בפירוט תהליך נסיעת בני ישראל, הרי המסר הובן כבר מתחילת הפרשייה?

הרמב"ן והספורנו מסבירים שאלו תיאורים שונים לשבחם של ישראל:

א.   לפעמים היו מקומות גרועים לחיות בהם, ובני ישראל נאלצו להישאר שם זמן רב.

ב.   לפעמים הם היו עייפים ורוצים קצת לנוח מהדרך, והענן המשיך מיד למחרת.

ג.    לפעמים הענן היה נעצר אחרי הליכה של לילה שלם, וממשיך בדיוק למחרת.

ד.   לפעמים הם הגיעו למקומות מצוינים, וקיוו להישאר שם, ומיד הענן התקדם.

ה.  לפעמים הם רק התחילו להקים את האוהלים ועד שבנו, כבר הענן התקדם למחרת.

ו.     לפעמים הם נתקעו במקום שנים (כמו בקדש), וכל יום לא ידעו מה יהיה למחרת.

 

ההליכה בלי לדעת מתי היא תסתיים, זה אחד הדברים המאתגרים והקשים ביותר. בני ישראל עומדים באחד הניסיונות הקשים ביותר: "לא יודעים מה יהיה".אדם מחפש יציבות. מחפש בהירות בחייו. הספק זה אחד הדברים הקשים ביותר.

 

דוגמה: הרבה פעמים אני אומר לאשתי: "רק תגידי לי דברים ברורים. את רוצה שנלך נלך או רוצה לחזור נחזור. לא יכול עם חוסר ידיעה מתי תחזרי".

 

דוגמה נוספת: זכור לי בימי הגירוש מגוש קטיף, ששם מה שהיה אחד הדברים הכי קשים שהיו לתושבי הגוש שלא ידעו למה לצפות.

 

עוד דוגמה: בגיבושים הקשים בצבא לוקחים לחיילים את השעונים, כדי שלא ידעו מתי זה יגמר. אחד הדברים הקשים ביותר, שלא יודעים עוד כמה זמן זה יגמר.

 

הניסיון הגדול של עם ישראל היה חוסר הידיעה מתי הולכים ומתי עוצרים. היכן וכמה זמן נישאר במקום. אחד הדברים הקשים ביותר זה חוסר בהירות. מה יהיה.

 

אולי זה עומק דברי הנביא: "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". מה משמעות הביטוי "ארץ לא זרועה"? וכי לא ידענו שאי אפשר לזרוע במדבר?

 

אולי כוונת הביטוי: "ארץ לא זרועה" היא שבני ישראל הגיעו למקומות שלא הייתה להם אפשרות להשתקע. אפילו לא לזרוע כמה זרעונים וליהנות מהם אחרי כמה ימים. כי אולי הם יישארו במקום 19 שנה (כפי שהיו בקדש), אבל אולי בעוד כמה שעות ידרשו לעזוב את המקום.

 

ועדיין ישנה שאלה: למה צריך ככה לענות את בני ישראל?

נראה להסביר, שהמציאות הזאת יוצרת את ההבנה של תחושת התלות המוחלטת בה'.

ההליכה בחוסר הבהירות היא הגיבוש הקשה ביותר, כדי לזכור את המסר שלפעמים אנחנו שוכחים. אנחנו תלויים אך ורק בקב"ה.

 

ולוואי שנזכה תמיד לזכור שאין לבטוח לא בכסף, לא באנשים, לא בכבוד, אלא רק בבורא עולם.