פרשת שלח לך - המבט לאינסוף

פרשת שלח לך – מבט לאינסוף

 

בהתבוננות בסיפורם של חטא המרגלים, ניתן לזהות שפועל המילה "לתור" חוזר פעמים רבות. המרגלים יצאו לתור את הארץ, כתייר שבא להסתכל ולבחון האם המקום חיובי או שלילי. ובכך נפלו בהוצאת דיבת הארץ.

 

נשיב לב, שבפרשיית ציצית (בסוף הפרשה), אחרי הציווי: "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת", מופיע אזהרה: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם". נראה, שהתורה רומזת שתיקון חטא המרגלים נעשה על ידי פתיל התכלת.

 

ויש לנסות להבין כיצד פתיל התכלת מתקן את הקלקול שהיה אצל המרגלים?

 

ונראה לענות, שחטא המרגלים נבע מתוך מבט מצומצם על האויבים המסוכנים שבארץ ישראל: "הֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם". במבט שטחי אכן אין סיכוי לעם ישראל לכבוש אותם. אך כשיש מבט אמוני שה' יעזור לכבוש את הארץ: "אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט".

 

לעומת המבט של המרגלים, פתיל התכלת אמור להרחיב לנו את המבט, להביא אותנו להתבונן באינסוף. וכדברי הגמרא (מנחות מג, ב): "שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד". היה אפשר לכתוב שהתכלת דומה לכיסא הכבוד. נראה שחז"ל רצו ללמדנו שאנו נדרשים להתבונן בים שהוא אינסוף, ומהים לרקיע שהוא עוד יותר אינסופי, וכל זה לא מתקרב לאינסוף שבכיסא הכבוד.

 

הגמרא כותבת (זבחים פח, ב): "מעיל מכפר על לשון הרע". מעיל הכהן הגדול שכולו תכלת נותן לנו מבט מרחבי של אינסוף. בכך הוא מכפר על לשון הרע שכולו התעסקות נקודתית, מצומצמת במעשה שלילי מסוים.

 

אם רק נדע להגביה את המבט, להתבונן במבט רחב ואמוני על המציאות, נצליח להינצל ממבט שלילי וקשיים שונים בדרכנו.