פרשת שלח לך - לבחור איך לראות
בס"ד
פרשת שלח לך – לבחור איך לראות
ריקנים או מלאים
מסיפור זה ניתן לראות
איך כל סיטואציה אפשר לבחון בהיבטים שונים.
הבחירה לראות רע
בבואנו להתבונן בחטא המרגלים, צריך
להבין כיצד אנשים חשובים "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה" חטאו בדיבת
הארץ?
ונראה להסביר, שהפגם של חטא המרגלים היה
שהם בחרו בעין רעה. בכל מקום שהגיעו חיפשו את הגנות של המקום, כפי שמובא
בדברי רש"י (במדבר יג, לב) על פי חז"ל: "ארץ אוכלת יושביה - בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים.
והקב"ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו". למרגלים הייתה הסתכלות
שלילית ראשונית, ולכן הם אמרו דברים שליליים על אף גדולתם. כפי שרש"י
כותב לנו (במדבר יג, כו): "וילכו
ויבואו - מהו וילכו, להקיש הליכתן לביאתן, מה ביאתן בעצה רעה, אף הליכתן בעצה
רעה".
יהושע וכלב גם ראו את מה ששאר המרגלים
ראו. לא הייתה מחלוקת על העובדות, רק על הפרשנות. הם סיפרו דברים אחרים והפגינו
אמונה מוחלטת שיהיה טוב מפני שהייתה להם עין טובה על המציאות, הייתה להם
אמונה חזקה וחיובית שאם ה' מביא אותם לארץ, זאת הארץ הטובה ביותר.
איננו שולטים על המציאות, אנו שולטים על
איך לבחור לראות אותה, ולהתייחס אליה!
מילת המפתח בפרשיית המרגלים
איך יכול להיות השוני הגדול בין האנשים
הללו? נראה להציע שזה קשור למילה שהשורש שלה מופיע פעמים רבות בסיפורם של חטא
המרגלים (במדבר יג): "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ
אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל... אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר
אֶת הָאָרֶץ... וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן... וַיַּעֲלוּ
וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת... וַיָּשֻׁבוּ
מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם".
ניתן לראות באופן מובהק שמילת המפתח
בפרשיית המרגלים היא "לתור", שפירושו לחפש ולרגל. תייר זה אחד שבא
להסתכל על מקום מנקודת מבט חיצונית. לבחון את פני המקום. נראה שהמרגלים חטאו בכך
שנתנו ללב שלהם להחליט שיראו דברים שלילים.
הלב והעיניים מרגלים לגוף
מעניין לראות, שאף שמילה זאת היא לא
מצויה הרבה בתורה, בסוף הפרשת מופיע בפרשיית ציצית, גם את הפועל של המילה
"לתור" (במדבר טו, לט): "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם
אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם
וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם".
רש"י שם לב למיוחדות המילה וכך
כותב: "ולא תתורו אחרי לבבכם - כמו (לעיל יג כה) "מתור
הארץ". הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות, העין רואה
והלב חומד והגוף עושה את העבירות".
שאלות על
דברי רש"י
אם מתבוננים בפירושו של רש"י עולות
שתי שאלות:
א.
מדוע התורה משתמשת באותו לשון
"לא תתורו" (מלשון ריגול), אותו לשון שהובא לעניין חטא המרגלים? מה
רש"י רוצה לומר לנו בכך שמזכיר כאן את חטא המרגלים, בקשר בין ציצית לבין
ריגול הארץ?
ב.
מדוע רש"י כותב: "העין
רואה" ואח"כ "הלב חומד, והגוף עושה מעשה עבירה",
הרי בפסוקי התורה כתוב: "אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", קודם כל את הלב
ואח"כ את העין?
הבחירה בלב לראות טוב
אף בציצית כתוב "וְלֹא תָתֻרוּ
אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", קודם כל הלב ואח"כ העין.
משום שהלב קודם לעין. הלב נותן לעין את האפשרות לראות את מה שהוא רוצה, אח"כ
העין רואה, ואז הדברים חוזרים אל הלב משפיעים עליו, ובסוף הגוף עושה את העבירה או
המצווה.
כאשר לובשים ציצית ישנו ציווי לראות: "וּרְאִיתֶם
אֹתוֹ".
הציווי הוא לבחור להסתכל בעין טובה. כאשר מסתכלים על הדברים החיוביים וממילא לא
נופלים בחטאים שונים.
התיקון לחטא המרגלים טמון
בציצית
זו כנראה הסיבה שהציצית היא התיקון של
חטא המרגלים. למרגלים הייתה עין רעה על הארץ ולכן ראו דברים רעים, ובציצית לעומת
זאת אנו מסתכלים עליה מתוך רצון לזכור את ה', ובכך מפתחים עין הטובה.
מספרים
מורה אחד הגיע לכיתה ואמר לתלמידיו שיש
לו מבחן פתע. הוא חילק את כל דפי המבחן הפוך כמו לכל מבחן. וכשסיים לחלק הוא ביקש
מתלמידיו להפוך את הדף. כולם הפכו את הדף והיו בהלם. נקודה אחת שחורה הייתה
בדף! הם הסתכלו על המורה ולא הבינו מה זה! המורה ביקש שכולם יכתבו מה הם רואים.
התלמידים ללא יוצא מן הכלל כתבו שהם רואים נקודה שחורה בדף. המורה סיים
לקרוא את התשובות ואמר: "אפילו לא אחד מכם כתב שהוא רואה דף שרובו לבן,
כולכם ראיתם רק עיגול שחור!"
יש לנו כל כך הרבה דברים יפים וטובים
בחיים אהבה אושר אכפתיות חברים סביבינו עבודה וניסים שאנחנו רואים בכל יום. אבל
תמיד נמצא את עצמינו מתמקדים בנקודה השחורה. כמה המצב הכספי לא טוב היחסים
עם המשפחה וכו... הנקודה השחורה היא חלק קטן כל כך ביחס למה שיש לנו בחיים.
סיפור מרתק
אמרה לי מישהי מבוגרת: "אני חוגגת
יום הולדת 12". לא הבנתי. והיא הסבירה לי: הרופאים אמרו לי "יש לי בין
שנה לשנתיים לחיות". אמרתי להם: "תודה רבה. וחייכתי". הם חזרו על
הבשורה. אמרתי להם: "תודה, לא אתם מחליטים, רק ה' יחליט כמה אני יחיה, ולכן
אני שמחה". עברו מאז 12 שנה ברוך ה'. החלטתי להסתכל על הטוב שבעולם. כל יום לקום
בבוקר לחייך ולהודות לה' על כך שזכיתי לחיות עוד יום. לראות את הטוב שיש לי.
ו"היום אני בת 12 שנה מאז הבשורה שלהם".
ולסיום
שנזכה בעז"ה לבחור לראות בעין טובה
את המציאות. איננו שולטים כמעט על המציאות, אנו שולטים על איך לבחור לראות
אותה!
תגובות
הוסף רשומת תגובה