דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת משפטים – בין מסורת לדקדוקי הלכה -        שאלה: למה 3 האבות נקראו "אבינו" (וכן 4 האמהות) ואילו משה נקרא "משה רבנו"? -        תשובה : מעבר לכך שכולנו צאצאי האבות (ולא צאצאי משה). אפשר לחלק את התורה ל-2 חלקים: o      עד פרשת יתרו – יש לנו סיפור משפחתי . (בריאת העולם, אדם וחוה, קין והבל, נח ובניו, אברהם, יצחק ויעקב. שעבוד מצרים ויציאת מצרים. עד עשרת הדברות. זה הסיפורים של התורה, של המשפחה של עם ישראל "האבות" וה"אמהות" שלנו. o      מפרשת משפטים מתחיל כל הלכות התורה. שם זה כבר של משה רבנו. שמלמדנו את התורה. -        בחלק הראשון - רבים מאוד מאמינים ומקפידים. עד עשרת הדברות כולל עשרת הדברות. לעשות קידוש בליל שבת - רוב עם ישראל עושה. גם לכבד הורים רוב עם ישראל עושה. "לא תרצח" "לא תגנוב". -        בחלק השני – השאלה אם מצליחים להפקיד גם על חלק השני של התורה. כשמדברים על פרטי התורה כבר קשה להאמין (עבד עברי, שור שנגח, רוצח, בית דין על פי התורה). שם כבר פחות יש להם כוח ורצון להקפיד ולדקדק בכל פרטי הלכות התור

 בס"ד פרשת משפטים – גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ ציון האיסור שלוש פעמים בתורה מופיע שלוש פעמים האזכור לאסור בישול גדי בחלב אמו. פעמיים האיסור מופיע בסמיכות למצוות ביכורים (שמות כג, יט, שמות לד, כו) : "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱ-לֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". ופעם אחת כניגודיות לאיסור אכילת נבלה (דברים יד, כא) : "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ".   מכך שציווי זה חוזר שלוש פעמים בתורה, למדו חז"ל (חולין קטו, ב) שהאיסור כולל: איסור אכילה, איסור הנאה ואיסור בישול: "אחד – לאיסור אכילה, ואחד – לאיסור הנאה, ואחד – לאיסור בישול.   הטעם לאיסור בשר בחלב לא מפורש בפסוקים. ננסה לעיין בטעמים השונים שהובאו בקרב גדולי ישראל לאיסור זה. וננסה להציע רעיון נוסף.   א. דרך גנאי ורעבתנות הרשב"ם (שמות כג, יט) ביאר שטעם איסור בשר בחלב נובע מכך שאכילה כזאת יש בה

  בס"ד פרשת משפטים – שמיעת המצוות התוספת בפרשת משפטים פרשת משפטים פותחת במילים: "ואלה המשפטים". רש"י ע"פ המדרש כותב: "ואלה מוסיף על הראשונים". מה התוספת שיש בפרשתנו על פני עשרת הדברות שבהם רמוז כל יסודות התורה?   נעשה ונשמע נראה לענות שהחלק המרכזי של הפרשה שלנו, זה דברי העם (שמות פרק כד, ז) : "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". מה המשמעות של המילים: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע"? יש שהסבירו שיש כאן שבח של עם ישראל. בכך שהם מודעים שכל מה שה' יצווה הם יעשו גם בלי לערער מתוך ביטול לדבר ה'. ורק אח"כ הם יהיו בבחינת " נשמע ", שינסו להבין מה הטעם של כל מצווה.   אך יש להקשות על הסבר זה מספר שאלות: א.    אם ההבנה היא שכל דבר שה' יצווה נעשה, היה צריך להיות כתוב בלשון עתיד: "כל אשר ידבר ה' נעשה", ולא כל אשר דיבר ה' נעשה (בלשון עבר)? ב.     אם השבח של עם ישראל הוא שהם יקיימו את התורה מתוך ביטול מוחלט לה', כפי שכתוב בפרשת יתרו (שמות יט, ח) : "וַיַּעֲנוּ כָל הָ