דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת וישב – כיצד ניתן להתבגר?   בפרשתנו מסופר שיוסף עומד בניסיון גדול מאוד. אשת פוטיפר מנסה להכשיל אותו כשהם לבד, ויוסף בורח ממנה, ומשלם על כך מחיר יקר של מאסר בכלא המצרי.   במדרש מופיע הרחבה לסיפור של יוסף ואשת פוטיפר (סוטה לו ב, תנחומא וישב ט): "באותה שעה באה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: "יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות?" ... נעץ ידיו בקרקע {להכאיב לעצמו} . מיד: "וינס ויצא החוצה", א"ל הקב"ה אתה נסת ויצאת חוצה, חייך הים ינוס מפני ארונך שנא' (תהלים קיד) "הים ראה וינוס"."   אם נתבונן בדברי המדרש נוכל ללמוד מיוסף מספר כלים כיצד להתמודד מול פיתויים שונים:   א. "באה דיוקנו של אביו" - יוסף חושב על אבא שלו הצדיק - חשיבה תמידית על דמות גדולה מסייעת בהתמודדות בשעת מבחן.   ב. "דיוקנו של אביו" - יוסף מדמיין שאביו רואה אותו - כוח הבושה ואי הנעימות עוזר לנו להינצל מלחטוא.   ג. "נראתה לו בחלון" - ייתכן שיוסף

בס"ד פרשת בשלח – למה עצמות יוסף חשובות? משה מתעסק עם עצמות יוסף פרשתנו פותחת בתיאור מה משה עשה בזמן יציאת מצרים. כולם אורזים את התיקים "משארותם צרורות בשמלותם", יושבים לאכול את קורבן הפסח. ומתכוננים לרגעים המרגשים ביותר בהסטורייה האנושית. אך משה רבנו מתעסק בדברים אחרים ( שמות יג, יט) : "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם:" על פסוק זה יש לשאול מספר שאלות: א.    האם זה מה שחשוב עכשיו למנהיג הדור? זה מה שיש למשה להתעסק בזמן יציאת מצרים? לחפש עצמות של יוסף שנפטר לפני יותר ממאה שנה? יש המון דברים שנזקקים להם לפני יציאה של מיליוני אנשים באחריותו, ומשה מתעסק בחיפוש אחר עצמות ששקועות בתוך ים סוף?! ב.    למה דווקא משה לוקח את העצמות ולא מישהו אחר? הרי כתוב בפירוש בפסוק שיוסף "השבע השביע את בני ישראל" את כולם הוא השביע לא רק את משה! האם משה לא מצא איזה רס"פ (רב סמל פלוגתי) שיעזור לו בעניין? ג.     עוד יש לשאול על י

בס"ד פרשת ויחי – אז מי באמת היורש? במה זכו אפרים ומנשה? בפרשתנו מסופר על שלושה מפגשים של יעקב עם בניו: שני מפגשים בין יעקב ליוסף, ומפגש נוסף עם כל ילדיו. וצריך להבין , לשם מה נועדו כל המפגשים הללו, מדוע לא לערוך מפגש אחד שבו יאמרו כל המסרים לדור הבא? ועוד יש לשאול , מדוע יעקב מחליט להפוך את אפרים ומשנה לשבטים בישראל, וכי רוצה הוא שוב להרבות שנאה כלפיהם? הרי רק עתה מתאחה הקרע, אחרי הסיפור של העדפת יוסף על פני האחים? מדוע הוא נוהג כך?   מאבק הבכורה כדי לענות על שאלות אלו, יש לשים לב שלאורך כל ספר בראשית ישנו מאבק מי יהיה הבכור: זה מתחיל בילדים הראשונים של ההיסטוריה האנושית: קין והבל שרבים למי שייכת הארץ, עובר לאברהם ולוט סביב השאלה למי שייכת הארץ, אח"כ בין יצחק וישמעאל מי היורש, ממשיך אצל יעקב ועשיו . כעת עולה השאלה מי יהיה היורש של יעקב אבינו. בני רחל? בני לאה? כולם ממתינים להכרעתו של יעקב. בהתחלה יעקב שידר   שהבן הנבחר הוא יוסף, כפי שמופיע בפרשת וישב (בראשית לז, ב-ג): "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף ... וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו&quo

 בס"ד פרשת ויחי – כיצד מנהלים קונפליקט? מי יהיה היורש של יעקב אבינו? מי היורש? לאורך חייו של יעקב אבינו הוא צריך לקבל הכרעה לא קלה מי ימשיך את דרכו. אנו מכירים את הסוף היפה ( HAPPY END ) שכל שני עשר בניו ממשיכי דרכו. האם הדבר היה מובן באותם שנים לאורך כל הדר? – לא בטוח. אנו יודעים שאברהם נדרש על פי ציווי ה' לבחור את יצחק על פני ישמעאל. וכן יצחק נדרש על פי ציווי ה' לבחור את יעקב על פני עשיו. עניין הבכורה והירושה מעסיק אותנו לאורך כל ספר בראשית. יעקב נמצא עם 12 בניו שבמשך חייו ניהלו מלחמה על הירושה. בני רחל מול בני לאה. יוסף נזרק לבור, נמכר, וכעת הוא מנהיג מצרים. במאבק זה כמו בהרבה מאבקים כל צד טוען את טענתו ודורש את כל העוגה. יעקב נדרש לנהל את ההכרעה באופן מושכל וראוי. מן הסתם יעקב משקיע הרבה מחשבות ותפילות בשאלות הללו. מי יהיה היורש שלו, ואת מי יעדיף על פני מי.   זיהוי צרכים על פני זיהוי עמדות בפרשת ויחי אנו רואים שיעקב יצא להכרעה. כל צד מצפה שיודה שהוא הצודק, ושאמו היא האישה הראויה להיות "אם הבנים". יעקב בשלושה מפגשיו עם ילדיו: 2 עם יוסף, ואחת

בס"ד פרשת ויחי - למה דווקא אפרים ומנשה ? המנהג לברך את הילדים מנהג מקובל ונפוץ הוא לברך את הבנים בליל שבת בברכה הלקוחה מפרשתנו (בראשית מח', כ') : "ישִׂמךָ א‑להים כאפרים וכמנשה" (ו"ישימֵך א-להים כשרה רבקה רחל ולאה" - לבנות), ולאחר מכן לברכם ב"בברכת כהנים", דהיינו "יברכך ה' וישמרך" וכו'. כבר רש"י במקום כותב: "הבא לברך את בניו יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך א-להים כאפרים וכמנשה". מנהג זה מופיע לראשונה בסידורו של ר' יעקב מעמדין, אבל התפשט מהר מאד ברוב קהילות ישראל.   מדוע דווקא אפרים ומנשה? נעסוק פה בשאלה מדוע נוהגים לברך את הבנים בנוסח "כאפרים וכמנשה"? וכי אין אישים אחרים בתנ"ך המהווים דוגמה לילדים? למה לא לברך אותם "כאברהם יצחק ויעקב" (במקביל לבנות שלגביהן מזכירים את האמהות)? או כשמות השבטים? האם אפרים ומנשה עשו מעשים כל כך מיוחדים כדי שנזכירם בכל ליל שבת? לשאלה זו, ברצוני להביא 5 תשובות שונות כאשר כל תשובה פותחת צוהר חדש ומעניין בפני עצמו.   א.          יזכו חינו

 בס"ד פרשת ויחי – להינצל מעין הרע מה זה עין הרע? בפרשתנו יעקב אבינו מברך את בניו. אחת הברכות המיוחדת היא ברכתו לבנו יוסף (בראשית מט, כב-כו) : "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן".     הגמרא (ברכות נה ע"ב) מספרת שבזרעו של יוסף לא שולט עין הרע, ולומדת את זה מהפסוק מפרשתנו: "וידגו לרב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין רעה שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהם".   ויש להבין מדוע זכה דווקא יוסף שלא שולטת בו עין הרע? ועוד צריך להבין מה זה בכלל עין הרע, ואיך היא משפיעה על האדם?   ננסה להביא שלוש תשובות לשאלות הללו:   א. יוסף שמר על   אמו ולכן זכה להנצל מעין הרע המדרש מבאר (מדרש אגדה בראשית מט סימן כב): "אין עין הרע שולטת בזרעו, מפני שהחביא את אמו מפני עשו הרשע, שלא יתן עיניו בה, בשעה שבאו להשתחוות לו". כוונת המדרש שיוסף זכה לשמירה משמים מכל פגע, בזכות זה שהוא בעצמו שמר על אמו, שעשיו לא יסתכל בה.   ב. על יוסף הייתה עין רעה ובכל זאת עלה לגדולה הסבר אחר שניתן לבאר מדוע זכה יוסף להינצל מ