דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת האזינו – חשיבות האזנה   פרשתנו פותחת במילים: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי".   וצריך להבין מה עומק ההבדל בין האזנה לשמיעה? ומדוע דווקא כלפי השמים מופנה לשון האזנה, ואילו כלפי הארץ לשון שמיעה?   ואולי אפשר להציע, ש"לשמוע" זה משהו פסיבי, אפשר לשמוע מאוזן אחת מבלי להתרכז בקול שנשמע. אנו שומעים הרבה קולות ורעשים שונים (רעש רכבים, רעש מזגן ועוד), שאיננו מטים את האוזן להאזין אליהם.   לעומת זאת, "להאזין" זה פעולה שדורשת מאמץ להתחבר לתוכן שנאמר. כשאדם מאזין למוסיקה, הוא מנסה להתחבר לשיר שהוא שומע. כשאדם מאזין במכשיר קשר, הוא חייב להפנים את המידע שהוא מקבל. האזנה מזכירה לשון של הזנה, אנו ניזונים מהמידע או מהקולות שאנו שומעים.   "השמים" (בפסוק) מבטאים את הצד הרוחני של האדם, ואילו "הארץ" (בפסוק) מבטאת את הצד הארצי והחומרי של האדם. וכאן המסר החשוב: יהודי צריך להשקיע יותר ברוחניות על פני הגשמיות. להאזין לצדדים הרוחניים, לתת להם את מירב תשומת הלב. לעומת זאת, לצדדים הגשמיים, מספיק

  בס"ד פרשת ויחי - החירש ששמע הכי טוב הריגת עשיו על ידי חושים בפרשתנו מוספר על קבורת יעקב, שכל בניו זכו לקברו. הגמרא מספרת לנו שהייתה מתוכננת מלחמה גדולה בארץ ישראל באותה שעה, אך כשראו את כתרו של יוסף מונח, כל המלכים שמו את כתריהם על ארונו של יעקב (מתורגם סוטה יג ע"א) : " שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה. כולם למלחמה באו, כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב. תנא: שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב ".   ממשיכה הגמרא ומספרת, שכשהגיעו כולם לקבור את יעקב עשיו הרשע עיכב את הקבורה: " כיון שהגיעו למערת המכפלה, בא עשו וטען: מערת המכפלה היא בקרית ארבע – משום ששם היו מקום לארבע זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה. יעקב כבר קבר את לאה, והמקום שנותר הוא בשבילי. אמרו לו: מכרת אותה ליעקב כשמכרת את הבכורה שלך. אמר להם: אמנם מכרתי את הבכורה אך את חלקי במערה לא מכרתי? אמרו לו: מכרת את כל חלקך במערה! אמר להם עשיו: הביאו את האיגרת שמכרתי את חלקי במערה. אמרו לו: האיגרת במצרים. נשלח את נפתלי שהוא מהיר כאילה להביא