פרשת בלק - להקשיב מעבר למילים
בס"ד
פרשת בלק – להקשיב מעבר למילים
לפני
כמה שנים הגעתי לניחום אבלים אצל חבר טוב שלי שבתו בת 4 טבעה בכנרת.
ישבתי
וחשבתי בליבי: איך מנחמים את ההורים? מה אפשר לומר אחרי כזו טרגדיה?
ישבתי,
וראיתי את הדמעות של האב ללא מילים. אחרי כמה דקות אמר האב:
"ה'
אוהב אותנו, וזה גזירה משמים. הבת שלי טבעה צמוד לאמא שלה, וכמה מטרים ממני, במים
בגובה 40 ס"מ. כשילד טובע לא שומעים ולא רואים. לא נתפס כמה ריכוז ותשומת לב
חייבים להיות לנו כל הזמן".
בפרשתנו,
מסופר על בלק שמבקש מבלעם לקלל את עם ישראל. בפשטי המקראות לא מובן מה היה חטאו של
בלעם. בלעם מבוטל לדבר ה' באופן מוחלט. ועושה ככל אשר ה' ציווה אותו. ולא מובן מדוע
ה' כועס עליו כל כך?
בתחילה,
בלק פנה אליו, הוא ביקש רשות מה' ללכת, וה' אומר לו לא ללכת. ולכן בלק סירב. אחר
כך הייתה פנייה נוספת, שבה ה' החזיר לו תשובה חיובית, אז הוא הולך.
בדרכו,
המלאך מעכב את האתון 3 פעמים. כל פעם היא עוצרת, פעם אחת היא מכאיבה לבלק. וכשהוא
מכה אותה, היא צועקת עליו. מה האתון מצפה שהיא תלך מהדרך ובלעם לא יעשה כלום?!
לאחר
מכן, המלאך מתגלה אליו ומאיים להורגו. בלעם שואלו: האם לחזור לביתו, והמלאך אומר לו:
לא לחזור, אז הוא ממשיך כפי התכנית.
וצריך
להבין, מה אשם בלעם? אם יגידו לו דברים ברורים הוא יעשה אותם, אבל כל עוד מאפשרים
לו, אז למה שלא ילך?
כדי
לענות על השאלות הללו נראה לומר שיש הנהגה שה' מנהיג את העולם. לכל אחד יש
בחירה חופשית לבחור בין טוב לרע. ה' ממליץ לנו במה לבחור אך לא מכריח אותנו!
ה' מצפה שנדע להקשיב למה שה' אומר, ולחוש מה ישר ומה עקום. התורה
מלמדת אותנו יסוד חינוכי, שבסיסו מופיע בגמרא על הסיפור של בלעם (תלמוד
בבלי מסכת מכות דף י ע"ב):
"בדרך
שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו... דכתיב: "לא תלך עמהם", וכתיב: "קום
לך אתם"".
ה'
מנסה לאורך כל הסיפור להעיר את בלעם מהטעות שלו, מהעקשנות שלו לקלל את
ישראל. אך בלעם מתעלם מכל הסימנים. במקום להכות את עצמו מחלומו, הוא מכה את
האתון, מאשים אותה בטעויות שלו. בלעם שואל רק האם "אסור לי" או "מותר
לי?", הוא לא מחפש להקשיב לרצון ה', להקשיב למציאות.
כל
הורה יודע שחינוכית אי אפשר באמת למנוע מבנו המתבגר לעשות משהו שהבן מאוד מאוד
רוצה. ניתן להמליץ או לכוון אך לא ניתן להחליט עבורו. הציפייה שהבן יבין מעצמו את
הטעויות שלו. בלעם אמור לעבור תהליך חינוכי, אך הוא עוצם את עיניו לאורך כל הדרך.
המלאך
מנסה להעיר את בלעם ב- 3 שלבים. בהתחלה ברמזים, שהולכים וגדלים, אך בלעם בשלו.
האתון מאותתת לבלעם שיחזור בתשובה, שיתעורר, וככל שהשלבים מתקדמים המסר יותר חזק
וברור:
א. בפעם הראשונה: המלאך ניצב בדרך, והאתון נאלצת
ללכת דרך השדה. ובלעם מכה אותה, במקום לנסות לחשוב קצת.
ב. בפעם השנייה, כבר המסר יותר חזק: המלאך ניצב במשעול
הכרמים, והאתון נאלצת להידחק אל הקיר, ומכאיבה לבלעם: "תתעורר". אך
בלעם בשלו מכה אותה.
ג. בפעם השלישית: המלאך ניצב במקום צר,
והאתון רובצת במקומה. היינו מצפים שבלעם יבין שיש כאן משהו. הוא חייב להתעורר, אך
בלעם מאשים את האתון! ומכה אותה במקל! (כולם אשמים חוץ ממנו!)
כל
זה לא עוזר. בלעם בשלו, כל עוד יש לי אפשרות להמשיך אני ממשיך בבחירה הרעה שלי!
חז"ל
השוו בין אברהם לבלעם. רציתי להציע שגם בנקודה הזאת הם שתי קטבים הפוכים. אצל
אברהם אבינו הסיפור כמעט הפוך. אברהם כל דרכו היא דרך התבוננות. מגיל צעיר הוא
שואל שאלות. מי ברא את השמש? מי ברא את הירח? אברהם מתבונן בפלאי הבריאה. הוא
מקשיב למציאות ועל פיה פועל. הוא מבין לפני בואו למצרים איך יתנהגו אליו ואל שרה
ונערך בהתאם. הוא יודע את המשמעות של קבלת טובות הנאה ממלך סדום ומראש מסרב לקחת.
כל החיים שלו הם מתוך התבוננות ותשומת לב.
גם
משה לעומת בלעם. משה שם לב: "וירא בסבלותם", "עם בנות מדין",
"אסורה נא ואראה".
כמה
חשוב שנדע לשים לב. להקשיב למציאות. תשומת לב בנהיגה בדרכים, תשומת לב לבריכות
מים. לשאול כל הזמן, מה ה' דורש מאתנו באמת. להילחם בהסחת הדעת. לא כבלעם שפשוט לא
שם לב, אלא כאברהם ומשה שמתבוננים בכל דבר ודבר בחייהם.
באופן
זה לא רק שנצליח לשמור על גופנו, על ילדנו, ועל חיינו. נצליח גם אולי לשמוע מה ה'
דורש מאתנו באמת.
תגובות
הוסף רשומת תגובה