פרשת בלק - להיות שולט או נשלט?

 בס"ד

פרשת בלק – להיות שולט או נשלט?

-       פרשתנו פותח בכך שבלק פנה אל בלעם לקלל את עם ישראל.

-       הגמרא במסכת ברכות כותבת שבלעם ידע לכוון את השעה שהקב"ה כועס, ועשה ה' אתנו חסד ולא כעס באותם ימים.

-       הגמרא שואלת: "כמה כעסו של הקב"ה?" ועונה: "רגע!" ושוב שואלת: "כמה זמן זה רגע?" ועונה: "כמימרה" (כזמן אמירת המילה רגע).

-       התוספות על הגמרא מנסים להבין איזה מילה אפשר להגיד כל כך מהר? ועונים: בלעם רצה לומר את המילה "כלם!!!" בשנייה שה' יכעס.

-       ונראה להסביר שבמקום המילה "כלם!" יצא לבלעם המילה "מלך!" אנחנו עם של מלכים. וכפי שאמר בלעם: "ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ:"

-       המילה "כלם" היא מורכבת מראשי התיבות: כבד, לב, מח. – הכבד מבטא את התאוות שהם שולטות על הרגש והחשיבה.

-       לעומת זאת המילה "מלך" מראשי התיבות: מח, לב כבד – החשיבה שולטת על הרגש ושניהם שולטות על התאוות.

-       בלעם ניסה להפיל אותנו על ידי שליטת התאוות בלבנו ובמוחנו. וה' מלמד אותנו שהדרך לגבור על הנפילות זה על ידי שלטון המחשבה והרגש בתאוות.

-       בספר ״אהבת חיים״ (לחפץ חיים) הובא מעשה נפלא:

מעשה בעשיר נדיב וירא שמים, שגידל יתום בתוך ביתו. האכילו והשקהו, הלבישו. פעם קרא העשיר ליתום, ואמר: ״ראה, עלי לנסוע בעסקי מסחרי למקומות חדשים וארצות רחוקות. האם תיאות לשמש כעגלון במסעי,״ נקב בסכום נכבד, והיתום הסכים ברצון. נסעו מעיר לעיר, ממחוז למחוז וממדינה למדינה, הגיעו לארץ רחוקה וזרה, ולנו שם במלון.

באמצע הלילה בא היצר הרע ופיתה את היתום ולחש באזניו: ״עד מתי תהיה עגלון, מתי תהיה גם אתה לאדון?״ מה עשה, קם ממיטתו ולבש את בגדי אדוניו ואלו את בגדיו הניח ליד מיטת האדון, ובאשמורת הבוקר פתח פיו בגערות: ״קום, עצל, עד מתי תשכב, עד מתי תאכל לחם חסד?!״

בעל כרחו קם ולבש את בגדי משרתו. נטל את השוט וישב על דוכן העגלון, משך במושכות, ובן טיפוחיו השתרע במרכבה ולא פסק מלהמטיר פקודות. בכה העשיר במר נפשו, כי ברגע אחד איבד הכל. כך נסעו יום ויומיים, שבוע ושבועיים, כשהאדון משרת כעגלון.

הגיעו לעיר אחת, ו״האדון נכנס בלוויית ״משרתו״ ליקרה שבאכסניות וביקש חדר מרווח עבורו. ״משרתו״ יכול לישון בחצר, ליד האורוות...

פנה העשיר בכפיפות קומה לפינתו, וכעבור שעה קלה, כשהיתום עלה לחדרו, חמק אל הרחוב, ראה זקן הדור צורה והשיח בפניו את לבו, ביקש את עצתו.

אמר לו: ״אל תירא, יש לנו כאן רב גדול, נבון וחכם. אלך אליו ואשאל את פיו״. בבוקר, התדפקו שלוחי בית הדין על דלת המלון: הרב ציוונו להביא בפניו את האורחים שבאו לכאן הלילה, להתייצב בפניו לדין!

הושיבום בחדר המבוא והורום לחכות ולהמתין. הדלת נפתחה, והרב קרא: ״העגלון״!

מיד קם היתום, הבין שטעה, ושב למקומו. אבל היה זה רגע קט מאוחר מדי... הרב נתן בו עיניו ואמר: ״כן, אליך התכוונתי!״ אמר: ״אבל אני... אינני העגלון, הוא העגלון!״ ״בוא, היכנס לחדרי״, הורה הרב. כשנכנס, הצליף עליו בשבט לשונו. לא העיז פניו כנגד הרב, והרב קרא לעשיר שילבש את בגדיו ויטול את רכושו. 

-       הקדוש ברוך הוא שלח לעולמנו את הנשמה, אצילה ומרוממת, כדי להתעשר בתורה, במצוות ובמעשים טובים. אבל הנשמה, כשלעצמה, רוחנית היא, זקוקה ל״משרת״, ועליה לספק לו את צרכיו: אכילה, שתיה, לבוש ושאר צרכים.

-       אנו נדרשים לבדוק כל הזמן האם אנחנו בכיוון הנכון: האם בטעות בלי לשים לב במשך החיים התחלפו והנשמה הפכה להיות משרתת את הגוף ולא ההיפך.

-       האם אנחנו עדיין בבחינת מל"ך (מוח, לב, כבד) או שהפכנו להיות כלו"ם (כבד, לב ומוח)?

-       בתפילה שנזכה להיות תמיד שולטים ולא נשלטים.

 

שבת שלום, הלל מרצבך