פרשת חקת - להגביה את המבט

 בס"ד

פרשת חקת – להגביה את המבט

בפרשת מתואר שבאמצע הדרך במדבר העם חטא בחטא המתאוננים, ואז הקב"ה שילח בעם את הנחשים והשרפים. והתיקון והפתרון למצב היה על ידי הציווי לעשות שרף ולשים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי.

 

המשנה (ראש השנה פ"ג מ"ח) אומרת: "וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים, ואם לאו היו נימוקים".

 

וצריך להבין מה קשר בין החטא לעונש שניתן עליו? ומה התיקון בשרף הזה שמסתכלים עליו ומתרפאים?

 

א.   שמתבוננים רק ברע ה' שולח תזכורת לראות את הטוב

עם ישראל בוחר לראות את הרע ומתלונן בגלל קשיים, ה' נותן לנו תזכורת כואבת כדי ללמד אותנו לראות את הטוב.

אם נתבונן בפוסקים, נראה שכתוב: "וַיְשַׁלַּ֨ח ה' בָּעָ֗ם אֵ֚ת הַנְּחָשִׁ֣ים הַשְּׂרָפִ֔ים וַֽיְנַשְּׁכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיָּ֥מָת עַם־רָ֖ב מִיִּשְׂרָאֵֽל׃"

הרש"ר הירש מסביר שלא כתוב "וישלח", ה' לא שלח את הנחשים סתם (פועל קל) כעונש, אלא ויְשַלַּח (שילח, פועל כבד) את הנחשים הוא איפשר להם לצאת, שתמיד הוא כלא ומנע מהם מלגשת לבני ישראל (על ידי עמוד הענן).

 

ללמדנו, שה' שומר עלינו שלא נפגע. העולם מלא השגחה, ואדם אינו שם לב בכלל כמה ה' שומר עליו בכל רגע. עד אשר לרגע יש הסתר פנים ואדם מרגיש מה המצב בדרך הטבע.

 

המשל מספר כי כשבנו את מגדלי עזריאלי בתל אביב, התעניין מיליונר אחד לקנות את הקומה העליונה ולבנות בה מסעדה גדולה עם נוף לכל האזור.

עלה עם הקבלן לסייר בקומה, והנה נשבה רוח חזקה והדלת נטרקה. וכיוון שעדיין לו בנו, עוד לא התקינו ידית והם נמצאו נעולים למעלה, ומרוב הגובה אין מי ששומע את צעקותיהם.

הוציא המיליונר את ארנקו, שלף שטר של 100 דולר וזרק למטה, בתקווה שהמוצא ירים את מבטו ויראה אותם. אך השטר התעופף אל הרחוב, ואדם אחד מצאו ובלי להקדיש מחשבה - הרים, הכניס לכיס והמשיך הלאה. זרק המיליונר עוד שטר ועוד שטר, וההולכים ברחוב מרימים וממשיכים בדרכם, עד שאזלו כל השטרות בארנקו.

פנה הקבלן ואמר: "ניסית בדרך שלך, עכשיו אני אנסה בדרכי שלי...". נטל הקבלן כמה אבני חצץ שהיו מונחות עם המלט בגג, זרק למטה, וההולכים שפגעה בהם אבן קטנה הרימו את ראשם בכעס וראו את הגביר והקבלן על הגג, הזעיקו את כיבוי האש וחילצו אותם.

 

מכאן אמרו: כשאדם אינו מרים את ראשו להודות על הטובות, לעתים הוא צריך לחטוף כמה אבנים קטנות כדי שירים את ראשו ויזכור מי מעליו.

כך עם ישראל, לא ראו את המן שהקב"ה נותן להם ואת החסדים במדבר. הסתיר הקב"ה פניו מהם והרגישו מה הטבע הרגיל של הליכה במדבר, חזרו והרימו את פניהם וכיוונו את ליבם לאביהם שבשמים.

 

ב.    הגבהת המבט מגלה דברים חדשים

שהרבה פעמים באמצע הדרך, תוך כדי שהולכים בדרך יש תלונות וקיטורים. פתאום מתעוררים קשיים, וכל מיני דברים שמפריעים ומציקים.

כשהאדם "מסתכל כלפי מטה", במבט נמוך, במבט שנשאב כלפי מטה, הדבר הזה לא מוצא חן בעיני פלוני והדבר ההוא לא מוצא חן בעיני אלמוני. ואז יש את השרפים והנחשים, שהם נמצאים למטה בנמיכות. כשמסתכלים למטה, במבט נמוך הקשיים האלה נהיים נחשים ושרפים שנושכים. והרפואה לזה היא "להסתכל כלפי מעלה".

 

אם אדם מסתכל למעלה, למטרה הכללית שלשמה הוקם הבית, למטרות המשותפות של הדרך, הוא מתרפא. הצרות נתפסות בפרופורציות הנכונות שלהם, ואז הוא נרפא והנשיכה של הנחשים מתבלטת מאליה.

 

שמעתי מיהודי אחד, שהיה לו ספקות באמונה. הוא ניגש לרב צבי יהודה קוק, והשאלות נעלמו להן. המפגש עם הדמות, והמבט הכללי המקיף גרם לו לא להתעסק בשאלות הקטנות.

 

כתב הרב חיים נבון, שאם מסתכלים בעיתונות מגיעים לייאוש. כל יום קשה מחבירו, או פיגוע, או מלחמה, או משבר כלכלי, או מדיני או רוחני. אבל אם היה עיתון של 74 שנים של כלל מדינת ישראל, מה היה כתוב בו? איך הפכנו למעצמה על טבעית תוך כל כך מעט שנים. זה מה שנקרא להגביה את המבט.

 

שני המסרים הללו חשובים מאוד בזוגיות:

א.   גם בזוגיות, כששוכחים את הטוב של בן / בת הזוג. כשכבר לא אומרים תודה, כבר לא מפרגנים, מהר מאוד מגיע הכאב שגורם לנו להתאפס. אחרת זה מאוחר.

ב.    כשיש משברים בזוגיות. כשיש משהו שמפריע לי, חשוב מאוד להגביה את המבט לראות את העיקר והטוב שיש בבן/בבת הזוג שלי. כשאתה רואה בני זוג שמספידים אחד את השני אתה מבין כמה פספוס יש בעיסוק בקטנות של מריבות מיותרות וטפשיות.

שבת שלום,

הלל מרצבך