דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת שופטים - "צדק צדק תרדוף" הגיעו אליי פעם זוג, שכל הזמן היו ביניהם מריבות. שורש המריבות נבעו, מכך שהגבר טען תמיד שהוא צודק. ובכל נושא הוא לא היה מרפה שאשתו תודה בפניו שהוא הצודק והיא הטועה. שיוכח לעיני כל שהצדק איתו. בפרשתנו כתוב: "צדק צדק תרדוף". הפרשנים שואלים למה כתוב פעמיים את המילה "צדק"? ורבים מסבירים שרצון התורה שנרדוף אחרי הצדק בדקדוק יתר .   ברצוני להציע, שאולי התורה רצתה לרמוז כאן יסוד כנגד לוחמי הצדק: גם כשאתה צודק, ורודף בכל הכוח אחרי ה"צדק" שלך, תבדוק אולי יש עוד "צדק" אחר . התורה מבקשת מאיתנו, לעצור את עצמנו בשעה שאנו עומדים על דעתנו, ולנסות לבדוק אולי יש גם "צדק" במי שאתה יוצא כנגדו. בכל מחלוקת וקונפליקט אפשר להביט עליה בזוויות שונות.   הסבר נוסף ששמעתי פעם מידידי הרב רשי טויטו , ש למילה צדק יש לה 2 משמעויות : א.    במובן של הדבר הצודק – במובן של האמת . ב.    במובן של צדקה, לעשות צדק – במובן של חסד . התורה רוצה להעביר לנו כאן שתי משמעויות ומסרים: א.    גם כשאתה חותר אחרי

  בס"ד פרשת משפטים - וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ האם ללכת אחרי הרוב? בפרשתנו (שמות פרק כג, ב) כתוב: "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת, וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת, אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". רש"י על הפסוק כותב: "יש במקרא זה מדרשי חכמי ישראל, אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו". אכן השאלה הגדולה לכאורה ישנה סתירה בין הרישא לסיפא, שהרי מהרישא משמע שיש לשמור על האמת שלך בכל מחיר "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת", ואל תלך אחרי הרוב אם דעתך שונה. ובסיפא משמע שצריך ללכת אחרי הרוב "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" וכפי שדורשים חז"ל מהדיינים שכך יש ללמוד מפסוק זה?   אינדיבידואליות או קולקטיביות ושמעתי מידידי הרב שראל רוזנבלט הי"ו שיש ליישב שאלו שני שלבים הכרחיים באדם: ראשית, אדם חייב שהאמת המוחלטת שלו תאמר , לחשוב מה דעתו בכל סוגיה, גם אם הוא בדעת מיעוט. אם כולם טועים ואתה חושב שזו טעות תאמר את דעתך ותלחם עליה. אך מאידך, כשמגיעים להכרעה חייב האדם לקבל את דעת הרוב למעשה. בעולם האידאי יש מקום לאמת צרופה

  בס"ד פרשת ויחי - החירש ששמע הכי טוב הריגת עשיו על ידי חושים בפרשתנו מוספר על קבורת יעקב, שכל בניו זכו לקברו. הגמרא מספרת לנו שהייתה מתוכננת מלחמה גדולה בארץ ישראל באותה שעה, אך כשראו את כתרו של יוסף מונח, כל המלכים שמו את כתריהם על ארונו של יעקב (מתורגם סוטה יג ע"א) : " שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה. כולם למלחמה באו, כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב. תנא: שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב ".   ממשיכה הגמרא ומספרת, שכשהגיעו כולם לקבור את יעקב עשיו הרשע עיכב את הקבורה: " כיון שהגיעו למערת המכפלה, בא עשו וטען: מערת המכפלה היא בקרית ארבע – משום ששם היו מקום לארבע זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה. יעקב כבר קבר את לאה, והמקום שנותר הוא בשבילי. אמרו לו: מכרת אותה ליעקב כשמכרת את הבכורה שלך. אמר להם: אמנם מכרתי את הבכורה אך את חלקי במערה לא מכרתי? אמרו לו: מכרת את כל חלקך במערה! אמר להם עשיו: הביאו את האיגרת שמכרתי את חלקי במערה. אמרו לו: האיגרת במצרים. נשלח את נפתלי שהוא מהיר כאילה להביא

 בס"ד פרשת ויצא – האם אנחנו בני לבן? לבן ביקש לעקור את הכל בהגדה של פסח אנו אומרים " לבן ביקש לעקור את הכול ", ונשאלת השאלה הגדולה: היכן מופיע בכתובים שלבן ניסה לעקור את הכול? לכאורה מופיע דברים הפוכים לבן דאג לצאצאיו וכלל לא רצה לעקור את הכול?   בני ישראל או בני לבן? נעיין בסיפור הניתוק בין יעקב ולבן. ניתן לזהות שאחר שלבן רודף אחרי יעקב ובני ביתו, לבן ניגש ליעקב ואומר לו (בראשית לא, לג) : " הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ ".   מפסוק זה ניתן לראות שישנה מחלוקת משמעותית בין יעקב ללבן. השאלה הגדולה של מי הילדים והרכוש, האם הם של לבן או של יעקב. לבן טוען שהכול שלו. לשיטתו, כל עם ישראל הוא בעצם צאצאיו: "הבנות בנותיי", "הבנים בניי", "והצאן צאני", זאת אומרת הכול שלי ! אין לך לאין לברוח הכול בעצם שלי. לדעתו, אין מדובר כאן על בני ישראל, אלא בני לבן.   לבן מההתחלה משתלט כבר מאז שיעקב ה

 בס"ד פרשת ויצא – האמת שנראית כשקר פתיח הסופר המשורר הצרפתי ויקטור הוגו שכתב את ה"הגיבן מנוטרדאם" ו"עלובי החיים" (המאה ה-18) כתב פעם: "האמת - היא האמת כולה!". האם יעקב אבינו גם חשב כך? האמנם זיוף קטן הוא בהכרח שקר גמור? יעקב מוגדר בחז"ל כבעל מידת ה"אמת". כבר הנביא מיכה מציין (מיכה ז, כ): "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב". ורש"י הגדיל וכתב שיעקב זכה לתואר "תם" משום: "מי שאינו חריף לרמות קרוי תם".   דוגמאות לחיי עקלקלות של יעקב מרפרוף קל בחייו של יעקב, נראה שחייו אינם ממש חיי אמת על פי הגדרה של ויקטור הוגו: א.     כבר בלידה יעקב מנסה לתפוס את הבכורה בדרך לא ישרה ואוחז בעקב עשיו. ב.     לאחר שגדלו עשיו ויעקב, יום אחד מגיע עשיו עייף מהשדה. יעקב מנצל את המומנטום וקונה את הבכורה. האם זה דרכו של אדם ישר? ג.      בשעה שיצחק רצה לברך את עשיו, בא יעקב ב"מרמה" (כטענתו של עשיו) וגונב את הברכות. ד.     בשעה שלבן קובע עם יעקב את מחיר המשכורת "עקודים נקודים וברודים". יעקב מפצל פצלות,