בס"ד

פרשת ויצא – האם אנחנו בני לבן?

לבן ביקש לעקור את הכל

בהגדה של פסח אנו אומרים "לבן ביקש לעקור את הכול", ונשאלת השאלה הגדולה: היכן מופיע בכתובים שלבן ניסה לעקור את הכול? לכאורה מופיע דברים הפוכים לבן דאג לצאצאיו וכלל לא רצה לעקור את הכול?

 

בני ישראל או בני לבן?

נעיין בסיפור הניתוק בין יעקב ולבן. ניתן לזהות שאחר שלבן רודף אחרי יעקב ובני ביתו, לבן ניגש ליעקב ואומר לו (בראשית לא, לג): "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ".

 

מפסוק זה ניתן לראות שישנה מחלוקת משמעותית בין יעקב ללבן. השאלה הגדולה של מי הילדים והרכוש, האם הם של לבן או של יעקב. לבן טוען שהכול שלו. לשיטתו, כל עם ישראל הוא בעצם צאצאיו: "הבנות בנותיי", "הבנים בניי", "והצאן צאני", זאת אומרת הכול שלי! אין לך לאין לברוח הכול בעצם שלי. לדעתו, אין מדובר כאן על בני ישראל, אלא בני לבן.

 

לבן מההתחלה משתלט

כבר מאז שיעקב הגיע לבית לבן, לבן מבהיר לו שהוא תופס עליו חסות ובעלות (בראשית כט, יד): "וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה". לבן מבהיר ליעקב: אתה חלק ממני, אפילו אתה שייך לי, ממך יהיו כל משפחתי.

 

יעקב בורח

כמובן שיעקב מנסה להבהיר לו שאין זה כך, והוא משתדל להתנתק מלבן כמה שיותר (בראשית ל, לו): "וַיָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת", הוא תוקע את אהלו רחוק מלבן כדי שיהיה ברור כל הזמן, שהמשפחה שלו זה לא המשפחה של לבן. הוא מקפיד לא לקחת שום דבר מלבן.

 

ההבדל בין לבן לשאר שונאנו

"לבן ביקש לעקור את הכול" להפוך את כולם להיות בני לבן. לא כמו עשיו שיצא לקרב. לא כמו פרעה שגזר רק על הזכרים, אלא בנעימות ובחיוך ניסה לבן להלבין את הנבלות (לבן אותיות נבל). אך יעקב עומד על שלו וקובע מסמרות שהמשפחה היא שלו, והם מתנתקים לעולם מעולם השקר.

 

אחים או בנים?

אחרי שיעקב בורח מלבן, ולבן רודף אחריו, מופיע תיאור מעניין של יעקב כלפי בניו. יעקב קורא שלוש פעמים לבנים שלו "אחים" (בראשית פרק לא לז-נד):

"שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ...

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים...

וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם".

ומבאר רש"י -  "לאחיו - הם בניו".

נראה שמטרתו של יעקב להבהיר ללבן שהילדים שלו הם כמו האחים שלו. להדגיש לחמיו שלא מדובר בצאצאים של לבן אלא באחי יעקב, הם כלל לא קשורים ללבן, הם משפחה אחרת לגמרי.

שם המצבה המבדילה

יעקב מציב מצבה שבה הוא ממחיש ללבן את האמירה הברורה ביותר, שהוא מתנתק לגמרי מבית לבן. לא בכדי, לבן קורא למצבה: "יגר שהדותא" בארמית, ויעקב מדגיש וקורא למצבה "גלעד" בעברית להדגיש שהשפה שלו היא שפה שונה, הוא הולך לחיות אחרים, יחד עם האחים (בנים) שלו. הם כבר לא של לבן, אלא בני יעקב, בני ישראל.

 

מי הניח את המצבה?

ניתן לראות, שהתופעה הזו ממשיכה, בשעה שיעקב מניח מצבה. טוען לבן שהוא בעצמו הניח את המצבה (בראשית לא, נא):

"וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ:". למה לבן טוען שהוא הניח את המצבה? – כי אם כולם שייכים לו, אז בעצם הוא בעצמו הניח את המצבה.

 

מה הא-ל שחתום על הפגישה?

בסיום הפגישה לבן אומר: "א-לוהי אברהם ונחור ישפטו ביני ובינך" כולנו בני נחור. אנחנו משפחה אחת, וכולכם בעצם קשורים אליי. אך יעקב משביע אותו ב"פחד אביו יצחק" ללמדו אין לך (לבן) שום קשר אליי ואל הילדים שלי. אנחנו משהו אחר.

 

הניתוק מאיש השקר

לבן לאורך כל הסיפור שלו עם יעקב נשמע אדם אמין. הוא לעולם לא משקר בגלוי, הוא מסביר כל דבר. יש לו טענות שונות ליישב כל קושיה, כולל החלפת לאה ברחל בליל הכלולות של יעקב. הוא טוען שהוא איש הגון וטוב. אבל יעקב אומר לו אתה שקרן: "וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים". תמיד טענת שהצדק איתך, אבל אני יודע היטב שאתה שקרן. לא אמשיך איתך! אני מתנתק.

 

לסיום

לבן ביקש לעקור את הכל על ידי שהכל יהפוך להיות שלו, מתוך המורשת התרבותית שלו. יעקב עצר זאת באופן מוחלט. ההגדרה מי אנחנו ולאן אנחנו שייכים משפיעה על כל המהות שלנו. בפרשייה זאת למדנו, שאיננו בני לבן, אלא רק בני יעקב, בני ישראל לעד ולעולמי עולמים.

הלל מרצבך