פרשת וישב - חינוך ילדים לאור נר חנוכה

בס"ד

פרשת וישב – חינוך ילדים לאור חנוכה

·      הבת שלי הקטנה, שאלה אותי באחד הימים: "מי יותר חשוב אני או הקהילה?" אמרתי לה: "ברור שאת". והיא המשיכה: "אז למה אתה הולך לשיעור עכשיו במקום להיות איתי?". מצאתי איזה תירוץ, אך השאלה עדיין מהדהדת בי, האם אני משקיע מספיק בילדיי?!

·      "וישב יעקב". אומר רש"י "ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף"

·      שאלה: למה יעקב מחפש לשבת שלווה הוא כבר בגיל 90?

·      מה המשמעות שהוא רצה לשבת בשלווה?

·      ע"פ חכמי המוסר, מדובר על הילדים שלו.

·      המסר הוא שצריך לדאוג תמיד לילדים. אך אחרי שראה שילדיו גדלו חשב שאפשר להירגע, "קפץ עליו רוגזו של יוסף".

·      סיפור: ה'סטייפלר' הוא אביו של הגאון רבי חיים קנייבסקי. מסופר כי באחת השנים ניגש יהודי ל'סטייפלר' ושאלו עד איזה גיל יש להתפלל על הילדים, השיב לו ה'סטייפלר': "עד היום אני מתפלל בכל תפילה על חיימק'ה שלי שיהיה תלמיד חכם וירא שמים". מעשה זה אירע כאשר רבי חיים כבר היה בן 60 ומפורסם כאחד מגדולי הדור.

·      עוד מעט נדליק נרות חנוכה. הגמרא במסכת שבת דנה בשאלה: מה קודם? – נר שבת או נר חנוכה? - ועונה הגמרא: נר שבת עדיף, משום שלום בית.

·      וצריך להבין מה המשמעות  של "שלום בית" שקודם לנר חנוכה "פירסומי ניסא"? ונראה לומר שסיפור חנוכה זה שה' עשה כאן ניסים והניסים מאירים לכל העולם החוצה. אבל נר שבת זה קודם להאיר פנימה.

·      היסוד הכי חשוב זה הזוגיות, הילדים והמשפחה. רק משם אפשר לפרסם את הנס החוצה לכל העולם. כשאין יסודות חזקים אין משמעות לכל הפרסום.

·      כל היכולת להאיר החוצה זה רק כשהנר הפנימי דולק במלוא הדרו כל הזמן.

·      עד היום אנו יודעים מי הם החשמונאים? הם אחים: יהודה, שמעון, יוחנן ויונתן ואלעזר. ויש להם אבא: מתתיהו.

·      ויש להם גם אחות: מסופר על מרים, אחות החשמונאים, שהיתה בדרכה לסעודת החג לרגל נישואיה הקרבים. עם הגיעה קרעה את בגדיה וגילתה חלק מגופה. אחיה התביישו במעשיה ובאו להרגה. מרים הרימה את קולה עליהם ואמרה: "ומה שעמדתי לפני צדיקים עירומה בלי שום עבירה, הרי אתם מקנאים בי, ואין אתם מקנאים למסרני בידי ערל להתעלל בי?…". בהמשך, לוקחים האחים את אחותם אל השליט היווני בתואנה שהם מוסרים אותה לידיו, אך מנצלים את המעמד כדי להרוג אותו.  במעשה זה מתחיל מרד המכבים

·      רק כשהמשפחה מאוחדת וממשיכה את הדרך והמסורת אפשר להאיר החוצה.

·      יעקב חושב לשבת בשלווה, כי הוא נרגע מלבן ועשיו. אך בתוך הבית יש קנאה ויש שנאה פנימה. אז כלום זה לא שווה.

·      חג של הדלקת הנר. כנגד המנורה. שם נאמר שצריך שה"הדלקה תהא עולה מאליה". לא תמיד הנר דולק כשמדליקים אותו. צריך לנסות כמה פעמים אבל בסוף זה מגיע.

·      רק כשאתה בטוח שהנר דולק מעצמו אתה יכול להסיר את ההדלקה.

·      דוד המלך אומר את הפסוק: "לכו בנים שמעו לי" – למה "לכו" ולא "בואו" שמעו לי? – כשהילדים יגדלו ויתרחקו שם הם נמדדים כמה הם שמעו.

·      משל: אדם לקח חמור ועז, וחשש שהעז תאבד לה חיבר לה פעמון, ורכב על החמור. בא גנב וחשב מה לעשות כדי שהוא לא יבחין בו? חיבר את הפעמון לזנב של החמור ולקח את העז. (נמשל: לפעמים יש רעש שהילד מראה שהוא מתפלל ומקיים מצוות, אבל הילד במקום אחר לגמרי).

·      "נר איש וביתו" נר בכל בית ובית. זו המצווה. אם אחד הילדים לא נמצאים בנר חנוכה יש מחסור גדול.

·      הרבה פעמים אנחנו לא שמים לב שאנחנו דואגים לכל העולם אך לא דואגים לילדים שלנו.

·      יעקב בסוף ימיו אומר "שמע ישראל ה' א-להנו ה' אחד". מיטתו הייתה שלמה. סוף סוף הוא יכול להיות בשלווה כשכל ילדיו דבקים בדרך התורה.

·      בחנוכה הזה נשקיע את הזמן בילדים שלנו. שלא רק יגידו מה שאנחנו רוצים לשמוע, אלא נדאג שבאמת השלהבת תהא עולה מאליה, ואז נוכל להאיר הלאה לכולם העולם כולו, את האור המיוחד של חג החנוכה.