פרשת ויצא - חיי רחל מול חיי ללאה

בס"ד

פרשת ויצא - חיי רחל מול חיי לאה

אהובה ושנואה

אצל רחל ולאה אנו רואים שני קטבים מאוד מעניינים לאורך כל החיים שלהם.

אצל רחל בהתחלה הכול טוב ויפה, היא ילדה יפת תואר ויפת מראה, יעקב אוהב אותה ומחזר אחריה במשך 7 שנים נפלאות וטובות. היא מרגישה שמחה וטוב לה על הלב.

 

המהפך

לאחר כמה שנים נוצר אצלה מהפך. אחותה הגדולה נישאת לפניה לבחיר ליבה, לאה זוכה ללדת ילדים ליעקב, ורחל עקרה. היא לא יודעת מה לעשות ומנסה להיבנות אולי מהשפחה שלה. אבל גם לאה מכניסה שפחה לביתה. ורחל נשארת ללא ילדים.

 

יעקב ורחל

כאשר רחל מספרת את צרותיה ליעקב בעלה, היא מרגישה שהוא לא מבין אותה. היא אומרת לו שהיא כבר מתמוטטת נפשית והיא לא רוצה לחיות עם כאלה קשיים: "הבא לי בנים, ואם אין מתה אנוכי!" ויעקב במקום להכיל אותה, עונה לה: "התחת אלוקים אני אשר מנע ממך פרי בטן?" - רחל חשה שיעקב לא מבין אותה.

וכאשר שסוף סוף נולד לה בן והיא קוראת לו יוסף, ומיד אומרת: "יוסף ה' לי בן אחר", אני צריכה בן נוסף אני לא רגועה. יוסף גדל בן אחיו הגדולים, וכנראה שהוא לא כ"כ אח אהוב. רחל מרגישה זאת, וקשה לה. (בפרשת וישב זה יגיע לשיא: "וישנאו אותו אחיו ולא יכלו דברו לשלום").

 

הריחוק בין רחל ליעקב ממשיך

רחל מחליטה לגנוב את התרפים של אביה, והיא לא משתפת את בעלה על כך. כנראה שאין ביניהם כבר את השיתוף שהיה פעם. ובדרכה לארץ ישראל היא עוברת ייסורים של הריון ולידה, "ותקש בלידתה" היא לא מחזיקה מעמד, ומנסה לבטא במילים את כל התסכול שלה וקוראת לו: "בן-אוני" (בן צער), אבל בעלה יעקב שוב לא מסכים איתה אפילו על כך, וקורא לבנו "בנימין". הוא אומר לה: תהיי אופטימית! למה את כל הזמן בדיכאון, גם בדקות האחרונות של החיים שלה היא מרגישה שלא מבינים אותה, ומתה בייסוריה.

 

חייה של לאה

לעומת זאת, אצל לאה הכל הפוך. היא מתחילה את החיים בצורה פסימית, לא אוהבים אותה. המדרש מספר שאמרו לו שכנותיה שהיא הגדולה והיא הראויה לעשיו. "ועיני לאה רכות" אומרים חז"ל שהייתה בוכה ומתפללת לזכות לבעל צדיק. במשך 7 שנים היא מרגישה הבת הדחויה והלא רצויה. אבל  פתאום מכניסים אותה לחופת אחותה. והיא זוכה להוליד ילדים ומרגישה בהם נחמה. ראובן – "ראה ה' בעוניי". שמעון – "וישמע ה' כי שנואה אנוכי". בילד השלישי מצבה הולך ומשתפר לוי – "הפעם ילווה אישי אליי". וכשיהודה נולד היא כבר מרגישה ממש שמחה, ומרגישה כבר צורך להודות על השפע: "הפעם אודה את ה'". אח"כ מגיע יששכר, "כי שכור שכרתיך" יש לה כבר יכולת להשכיר את בעלה. וברגע שנולד זבולון הוא נקרא כבר על שם הזבול שהיא חשה.

 

האמא הנצחית של עם ישראל

לאה מבינה שהיא האם המשמעותית בין נשות יעקב. היא זוכה להיות האם שתיקבר במערת המכפלה כאחת האמהות. היא האם של לוי, ותזכה שממנה ייצאו משה ואהרון המנהיגים של עם ישראל. וכמובן אימו של יהודה, וממנה ייצא בסוף מלך המשיח. על לאה נאמר: "ותשחק ליום אחרון". בסופו של דבר היא זאת ששמחה.

 

רחל ולאה - משלימות

למה זה כך בנוי? כדי שלאה תוכל לגלות את השפעתה צריך הרבה הסתר. נגע ה"עין הרע" היא צריכה שעיניה יהיו רכות. יעקב לא רוצה אותה, ובכך היא מגיעה להיות אשתו בהסתר גדול. דבר זה גורם לכך שהיא תגיע לגדולה בשקט ובצניעות. כפי שהיה אצל יהודה, שהמלכות יצאה דווקא בזיווג שלא היה נראה הגיוני שבכלל יתקיים, יחד עם תמר. רק כך מגיעה מלך המשיח. וכן אצל דוד המלך שיצא מרות המואביה, גם שידוך שלא היה אמור להתקיים.

מאידך רחל הייתה יפה והיא שמשה ככיסוי לקראת לאה. 

רחל ולאה משלימות אחת את השנייה. צריך את רחל וצריך את לאה. צריך את הצד החומרי וצד את הרוחני. רק כשהן יחד באהבה, המשפחה יכולה לפרוח ולגדול, וליצור שלמות כדי להוביל את עמ"י.

 

כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם

אולי זה משמעות הברכה שמברכים במגילת רות את בעז (פרק ד, פסוק יא):  "וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל": כרחל שהייתה אהובה בהתחלה, יפה ונאה, וכלאה שזכתה לקדם את עם ישראל מבחינה רוחנית.

 

המשך הפער אצל הילדים

בהנהגה של רחל ומול ההנהגה של לאה:

רחל – היא הצד החומרי (משיח בן יוסף).

לאה – היא הצד הרוחני (משיח בן דוד).

יוסף הוא הבן של רחל הוא הבן היפה (שמבטא את הצד החומרי של עם ישראל).

אביו יעקב רואה ביוסף את רחל שכ"כ אהב בצעירותו, הוא אוהב אותו יותר מכל הבנים עד שמכין לו כתונת פסים. "והוא נער" אומר רש"י "שהיה עושה מעשה נערות", אשת פרעה מתאהבת בו, כל בנות מצרים מתאהבות: "בן פורת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור".

יוסף יזכה ויהיה המשביר לכל מצרים. הוא דואג לכל הצד החומרי של עמ"י. ממנו ייצא בסופו של דבר משיח בן יוסף.

אבל משיח בן יוסף לא זוכה להמשיך לעולם. כפי שמלכותו של יוסף נעלמה אחר דור אחד: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", עמ"י נשאר להיות עבדים במצרים. משיח בן יוסף לא מחזיק מעמד, מבלי משיח בן דוד.

 

לעומת זאת לוי ויהודה (המבטאים את הצד הרוחני), לוי מקבל את כתר הכהונה וההנהגה. ויהודה יקבל את כתר המלוכה.

גם ללוי וגם ליהודה התחילו למטה, אך אח"כ התעלו.

לוי יורד מגדולתו אחר מעשה שכם. וכן יהודה מסתבך עם הסיפור של בת-שוע, שני בניו מתים. אח"כ הוא מסתבך בסיפור של תמר, שמבין שהוא אשם בסיפור, ולוקח לו זמן רב עד שאחיו שוב מעלים אותו ומקבלים אותו למנהיג.

אבל בסופו של דבר מלוי יוצאים משה ואהרון, כתר כהונה. ומיהודה יוצא מלך המשיח, שיוביל את עמ"י לשלמות לנצח נצחים. "דוד מלך ישראל חי וקיים".

האידאל הוא לחבר בין המשיחים, אך בדרך כלל אלו כוחות סותרים. כמאמר הפסוק (יחזקאל לז, טז-יז): "וְאַתָּה בֶן-אָדָם קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (חֲבֵרָו) [חֲבֵרָיו] וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו :וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ".

 

לסיום

נתפלל שנזכה לגילוי משיח בן יוסף (מזרע רחל) יחד עם משיח בן דוד (מזרע לאה) שיתאחדו יחדיו ויבשרונו את הגאולה השלימה במהרה בימינו.