פרשת מקץ - התנהגותו של יוסף
פרשת מקץ – התנהגותו של יוסף
1. בפרשתנו כתוב
על יוסף (בראשית פרק מב, ז): "וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם
וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן
בָּאתֶם". ויש לשאול מדוע יוסף כך התנהג לאחיו, הרי כתוב בתורה (ויקרא פרק
יט, יח): "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר"? למה סתם הוא ציער את אחיו?
2. ועוד יש
לשאול, מדוע יוסף לא מתגלה לאביו, בתקופה שבה היה שר במצרים? מדוע הא גורם צער
לאביו, מה הוא אשם?
3. מדוע יוסף
דורש להוריד דוקא את בנימין, ולא את אביו? (אם תכנן שכולם בסוף יבואו אליו, היה
דורש שאביו בעצמו יבוא, ואם לא מדוע לא התוודע לאחיו לגמרי)
4. מדוע יוסף
החביא את הגביע באמתחת בנימין ועשה את כל התרגיל המסובך הזה?
הפרשנים
השונים עונים על שאלות הללו. נציע כאן ג' הסברים:
א. פירוש הרמב"ן
הרמב"ן
ביאר שיוסף עשה זאת כדי להגיש את חלומותיו:
"כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות
אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד
מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם
כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון... וכיון שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת
התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים החלום הראשון תחילה... שכל הענינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות, כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים
והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי
מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר
פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון".
ב. פירוש אברנבנאל
האברבנאל (פרק מב פסוק ז) נתן שלושה הסברים:
א.
להעניש אותם מידה כנגד מידה.
ב.
לבדוק אם הם יעריכו אותו כראוי כדי שיצליחו
לבוא לגור בארץ מצרים.
ג.
לבדוק אם הם חזרו בתשובה ממעשיהם הרעים.
ג. פירוש הרא"ש על התורה
הרא"ש
בפירושו על התורה (בראשית מה, א): "ויש לומר בשעת החרם שתפו את יוסף עמהם שלא
לגלות הדבר ואף כי היה מוכרח כיון שלא מיחה בם היה נכלל עמהם ולפיכך המתין עד שבאו
כולם והתירו את החרם בהסכמת כולם דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. ומכאן ראייה
שכל אדם שיושב בבית הכנסת ויש בדעתו להוציא עצמו מתקנת הקהל ומהחרם צריך שיוציא בשפתיו
שכל דברים שבלב אינם דברים שא"לכ יהיה נאסר בכללם בחרם". וכן כתבו
הריב"א ובפירוש הדר זקנים.
ד. פירוש הרש"ר הירש
הרש"ר
הירש כתב: "היה עליו, קודם כל, להיראות לפניהם במעמדו האמתי. עד כה ראו בו רק
"משביר", אולי שוליה של פקיד נמוך. עתה ייראה לפניהם כ"שליט". ידעו מנסיונם שיש לאל ידו לעשות בהם ככל
העולה על רוחו. אם למרות זאת יעשה עמהם חסד ויגמול להם טובה תחת רעה, הרי יוכל
לקוות שיירפאו מדמיונותיהם המוטעים... ורק
כך יכול היה לקוות לחזור אל אביו ואחיו כבן וכאח.
אם אין טעות בידינו, הרי שיקולים אלה הם שהניאו את יוסף מלשלוח הודעה לאביו
בשנות אושרו".
ה. הסבר נוסף לענ"ד
אולי ניתן
לפתח את ההסבר השלישי של האברבנאל, וכך הדברים יתיישבו.
יוסף לא כעס
על האחים באופן אישי, כפי שמעיד בפרשת ויחי, כשהאחים טוענים כלפיו, "אביך
ציוה לפני מותו לאמר, כה תמרו ליוסף: אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך,
ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך." ותגובת יוסף על המחשבה הזאת שרק חשבו:
"ויבך יוסף בדברם אליו". וממשיך ואומר: "ואתם חשבתם עלי רעה,
אלוקים חשבה לטובה למען עשות כיום הזה להחיות עם רב... וינחם אותם וידבר על ליבם".
ניתן לומר
שיוסף רצה להביא את האחים לתהליך של תשובה, לטובתם האישית. והעביר אותם בתהליך
ארוך וקשה של תשובה, עם כל שלבי הכפרה, בשביל שיתכפר להם כל העוון של מכירתו.
1. שלב התעוררות לתשובה ע"י ייסורים
יוסף שם את
אחיו שלושה ימים במשמר. כפי שר' יונה כותב בשערי תשובה, שהיסורים גורמים לאדם
להתעורר לשוב בתשובה, גם מאסר זה היה מעין ייסורים, שגרמו להכרת החטא.
2. שלב הכרת החטא
יוסף שומע את
האחים אומרים "אבל אשמים אנחנו", הם מכירים בחטא, והם נוטלים את האחריות
על המעשה הזה. (המילה אשמים, מייד מזכירה לנו את המילה "אשמנו"
מהוידוי).
3. שלב החרטה
רואים
בפסוקים התחרטות "... אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה
אלינו הצרה הזאת: ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא
שמעתם וגם דמו הנה נדרש:" ניתן לראות מתוך פסוקים אלה, צער וחרטה על המעשה שעשו.
אך בזה יוסף
לא מסתפק, הוא יודע שחסר עוד שלב, מאוד הכרחי בשביל שיהיה בטוח שלא יקרה מעשה זה
שוב. ובכך ידע ששבו בתשובה שלמה בכל ליבם.
4. שלב קבלה
לעתיד
כשיהודה ניגש
לאביו יעקב, ואומר לו את המילים: "אנוכי אערבנו מידי תבקשנו, אם לא הביאותיו
אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים." יהודה מקבל על עצמו את האחריות על
אחיו בנימין. מה שלא עשה עם יוסף עכשיו הוא עושה.
אך גם שלב זה
לא מספיק, בכדי שיהיה את התשובה השלמה, צריך לעמוד במבחן המציאות.
5. שלב
"שלא יחזור לזה החטא לעולם"
הרמב"ם בהלות תשובה (פ"ב ה"ב) כותב: "ומה היא התשובה: הוא שיעזוב החוטא חטאו... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם". תשובה שלמה, זה תשובה שאדם עומד באותו ניסיון ולא חוטא.
גם יוסף ניסה להעמיד את האחים בניסיון דומה. כשהם הביאו את בנימין אחיהם, יוסף מתחיל לפנק אותו, ולדאוג לו יותר מכולם. הוא מושיב אותו לידו, ונותן לו יותר כסף וחליפות בגדים. "לכולם נתן לאיש חלפות שמלות, ולבנימין נתן שלש מאות כסף, וחמש חלפות שמלות".
יוסף רוצה לבדוק האם האחים יתנכלו גם
לבנימין כפי שהתנכלו אליו. הוא מרומם את בנימין משאר האחים, והופך אותו למשהו
מיוחד. בכך הוא רצה לבדוק האם הם יתנכלו אליו, או שיבינו שכל ישראל ערבין זה לזה.
ולכן יוסף גם
החביא את הגביע באמתחת בנימין, לבדוק מה תהיה תגובתם. האם למדו את הלקח מהעבר ושבו
בתשובה שלמה. תגובת האחים הייתה יכולה להיות, אם בנימין חטא - בנימין ישלם. אך
האחים לא מוותרים, ואומרים ליוסף, או כולם, או אף אחד. או שכולם עבדים, או שאף אחד
לא עבד. הם לא מוכנים בשום אופן שבנימין יצא מהמשפחה.
לסיום
כאשר יוסף
רואה זאת. הוא מרגיש שהם כבר הוכיחו, את תשובתם באופן שלם, ולמדו את המסר, שלא
מפקירים אחים. ולמרות שבנימין היה בן רחל, ולמרות ש"פינקו" אותו יותר
מכולם. האחים מראים בעצמם את הזיקה והקשר שלהם אליו, ובכך הם מעידים על הזיקה
והקשר האחדותי שקיים בין שבטי ישראל. כשיוסף רואה זאת, ליבו כבר לא עומד בפרץ,
והוא מתגלה לאחיו. שיודע ששבו בתשובה שלמה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה