בס"ד

פרשת ויגש – קריאת שמע או לבכות?

המפגש בין יעקב ליוסף

לאחר שנים של געגוע וציפייה הדדית, סוף סוף נפגשים האב והבן, יעקב ויוסף. והתורה מתארת את המפגש באופן דרמטי (בראשית פרק מו, כט): "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה, וַיֵּרָא אֵלָיו, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד".

מקריאה פשוטה של הפסוק נראה שרק צד אחד מבין השניים היה אקטיבי בפגישה, והצד השני היה פסיבי, שהרי הפסוק מתואר בלשון יחיד: "וַיִּפֹּל" "וַיֵּבְךְּ".

רש"י כבר הרגיש בקושי, וביאר ע"פ המדרש, שיוסף היה האקטיבי בפגישה, ואילו יעקב עסק בנושאים אחרים: "הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל, אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע".

 

קושיות על דברי המדרש

אך לכאורה דברי רש"י ע"פ המדרש קצת קשים מכמה סיבות:

א.   התורה טורחת לספר לנו על יעקב שמיאן להתנחם על מות יוסף. ולכאורה יעקב שכ"כ אהב את בנו יוסף, בפגשו אותו היה צריך גם קצת לבכות?

ב.   מדוע יעקב קורא דווקא כעת קריאת שמע?

ג.    מדוע יוסף: "הוסיף בבכי יותר על הרגיל"?

 

הסבר הרמב"ן

הרמב"ן כבר הקשה על רש"י מספר קושיות, ופירש בכיוון אחר מרש"י, שיעקב בהתחלה לא זיהה את יוסף, ואח"כ יעקב הוא זה שבכה ולא יוסף.

פירושו של הרמב"ן מתיישב עם פשט הפסוקים, אך לא מיישב את המדרש שהביא רש"י, שכתב שיוסף הוא זה שבכה, ויעקב אמר קריאת שמע בשעה זו.

ננסה להביא 5 פירושים להבנת דברי המדרש:

 

א.  הפן ההלכתי – הגיע זמן ק"ש

השפתי חכמים מיישב את הקושיות שהעלנו, בכך שבאותה שעה שהם נפגשו הגיע זמן קריאת שמע, ולכן יעקב קרא קריאת שמע. אך יוסף היה עסוק במצוות כיבוד הורים, ולכן היה פטור מלקרוא קריאת שמע, שהעוסק במצווה פטור מהמצווה.

המהר"ל (בגור אריה על הפסוק) המשיך את הכיוון של בעל שפתי חכמים, וביאר שההלכה כדעת ר' יהודה שמותר להפסיק באמצע קריאת שמע "מפני היראה", ולכן יוסף הפסיק באמצע קריאת שמע בשביל יראת אביו. אך יעקב קרא קריאת שמע, שהרי יוסף עבורו היה רק בנו, ולא היתה לו יראה כלפיו, ולכן לא הפסיק באמצע קריאת שמע.

 

ב.  חששו של יעקב ממצבו הרוחני של יוסף

במסכת כלה רבתי (פ"ג הט"ו) מובא הסבר שיעקב פחד שמא יוסף "התקלקל" במצרים, ולכן לא רצה לנשקו עד שיתברר שמאחורי הלבוש המצרי עומד בנו הטהור שחינך.

 

ג.    יעקב הולך למות מרוב התרגשות

שמעתי, שיש שמיישבים שיעקב פחד שימות מרוב ההתרגשות ממפגש בנו, ולכן אמר ק"ש קודם שימות.  ולכן הוא אומר "אמותה הפעם אחרי ראותי פניך".

 

ד.   לכוון את האהבה כלפי שמיא

השפת-אמת ביאר שיעקב רצה לכוון את כל אהבתו והתרגשותו העצומה באותה העת כלפי ה', ולכן קרא קריאת שמע, שבכך יעלה את ההתרגשות כלפי שמיא.

וכעין זה פירש החפץ חיים בשעה שחתנו נפטר שקרא קריאת שמע, ואמר שרוצה להזכיר לעצמו שאף שהוא אוהב כל כך את חתנו, אהבת ה' צריכה להיות גדולה יותר.

 

ה.  קריאת שמע כתפיסה שלמות

ואולי ניתן ליישב לענ"ד הסבר נוסף.

הצער והאבל של יעקב על מות בנו יוסף, היה הרבה יותר עמוק מצער רגיל של אב על מות בנו. יעקב זיהה ביוסף את ההנהגה החומרית של עם ישראל, ולכן השקיע בו ואהב אותו בצעירותו, שיצליח להוביל את עם ישראל בצד החומרי. כשחשב שיוסף נטרף חשש יעקב שנחסר מעם ישראל הצד החומרי, חסרה הנהגה חומרית, אין שלמות בבניו, והרגיש שאין מי שייתן את מה שיוסף היה יכול לתת לפאזל של עם ישראל.

כאשר הם נפגשו וראה יעקב את יוסף, שמח שכול עם ישראל קיים, כל הצדדים והנטיות שיש בעם ישראל חיים. ולכן אמר באותה שעה קריאת שמע. הוא קיבל עליו עול מלכות שמים, משום שהרגיש שהגיע לשלמות, שהכול יושב על מקומו בשלום. וממילא ה' אחד, וחלה אחדות ה' בעולם.

 

שלמות השבטים

ר' נתן מברסלב כותב שהפסוק "שמע ישראל..." והפסוק: "ברוך שם כבוד..." ביחד הם 12 תיבות כנגד 12 שבטי ישראל. ולכן רק אז היה יכול יעקב להגיד (בראשית מו, ל): "אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי".

 

לסיום

שנזכה לראות בקרוב את אחדות עם ישראל, כשכל כוח יעמוד במקומו הנכון, ומתוך כך תבוא הגאולה השלימה בקרוב: (זכריה פרק יד, ט) "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".