בס"ד

פרשת וישב – ייעודו של יוסף

אהבת יעקב ליוסף

בפרשתנו מסופר על יעקב ואהבתו המיוחדת שהייתה לו לבנו יוסף. עדי כדי כך שהתורה מדגישה לנו שבין כל בניו של יעקב יוסף הוא ה"תולדות" שלו (בראשית לז, ב): "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב – יוֹסֵף". דבר זה צריך הבנה עמוקה מדוע דווקא יוסף זוכה לכך?

 

שאלות נוספות בעניין

ננסה לשאול עוד מספר שאלות להבנת עומק העניין:

א.    חלומות יוסף - מדוע התורה כותב שיעקב גער ביוסף מצד אחד ואמר לו (בראשית לז, י): "מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ", ומצד שני כתוב (בראשית פרק לז, יא): "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר". אם החלומות הן סתם וראוי לגעור עליהן, מדוע יעקב זוכר אותם?

ב.    הפלייה - מדוע יעקב אוהב את יוסף מכל בניו, ומדוע נותן לו כתונת פסים ליוסף? הרי הוא יודע מה קורה כשיש הפלייה בין האחים? הוא גדל בבית שהאב אהב אח אחד וראה לאן הדברים מובילים, ומדוע אף יעקב נוהג בדרך זו?

ג.     קנאה – מדוע האחים רוצים להרוג את יוסף, וכי בגלל קנאה הורגים אח? ככה מתעללים בו? זורקים אותו לבור? ובסוף מוכרים אותו? איך אפשר לתאר אכזריות כזאת של אחים?

 

לעם ישראל יש צד גשמי וצד רוחני

ננסה ליישב את השאלות הללו, מתוך הנחה פשוטה שאבותינו היו ענקי רוח קדושים וצדיקים. על פי ספר הכוזרי האבות האבות ידעו שהעם הנבחר צריך לצאת מהם, והעם בנוי משני חלקים. חלק גשמי וחלק רוחני.

נראה, שיצחק אבינו ידע היטב כיצד מתנהג בנו, עשיו הרשע. כפי שהכתוב מעיד שאחר שעשיו נשא נשים שאינן ראויות (בראשית כו, לה): "וַתִּהְיֶין מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה". ובכל אופן יצחק רוצה לברך את עשיו, משום שחושב שמשני בניו עתיד לצאת העם הנבחר לעולם. עשיו ייתן את הצד החומרי ויעקב את הצד הרוחני. אך בסופו של דבר הבין יצחק שבנו עשיו לא ימשיך את דרכו ואומר על יעקב:  (בראשית פרק כז, לג): "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה".

 

יוסף הצד החומרי של עם ישראל

יעקב אבינו, רואה בצדק, בבנו יוסף את הכוח החומרי של עם ישראל. הכוח החומרי הוא כוח מאוד מסוכן, ונראה שלכן דווקא בו יוסף משקיע את מיטב כוחותיו. יעקב מעניק ליוסף יחס מיוחד, לדאוג שהוא לא ייפול כמו עשיו הרשע, אלא ייתן לעם ישראל את תפקידו המיוחד בצד החומרי של עם ישראל.

 

יוסף כתיקון לעשיו

יוסף הוא המשלים של יעקב. המדרש (בראשית רבה פד) מביא 22 דוגמאות שבהם היה דומה יוסף לאביו יעקב. נראה שיוסף הוא החלק המשלים את יעקב. הוא התיקון של עשיו הרשע.

כפי שקראנו בהפטרה של שבת שעברה (עובדיה פרק א, יח):

"וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר".

זו אולי הסיבה שכשנולד יוסף, יעקב מתחיל לחזור לארץ ישראל. כי יש מי שיעמוד כעת כנגד עשיו הרשע. כעת יש גם ליעקב את יוסף שהוא הצד החומרי של עם ישראל.

 

יוסף כבונה את הקומה החומרית

יעקב מכין ליוסף כתונת פסים. המדרש (בראשית רבה כי"ו פרשת ויחי פרשה צח) מספר לנו מהי אותה כתונת פסים: "לבושו של אדם הראשון". ולבושו של אדם הראשון: (בראשית רבה - פרשת בראשית פרשה כ): "כתנות שהן באין מעור". העור זה הצד החיצוני של הגוף, הצד הגשמי והחומרי. אותם בגדי עשיו החמודות, שחמד אותם מנמרוד הרשע, מלביש יעקב את יוסף ואומר לו תשתמש בכוח החומרי באופן נכון.

 

משמעות הגערה של יעקב

כשיוסף מספר את החלום, יעקב גוער בו אולי משום שיעקב לא מסכים שהצד החומרי ישלוט לבדו. חייבים גם את הצד הרוחני (בראשית פרק מט, י): "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה". אך בכל זאת "שָׁמַר אֶת הַדָּבָר", משום שהבין שייתכן שיהיה מצב שבו יוסף יוביל את העם הנבחר קדימה. ואכן על יוסף נאמר בפרשת מקץ (בראשית פרק מב, ו): "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ". הוא דואג לכל הצד החומרי זה תפקידו וזה תיקונו.

 

קנאת האחים

אחי יוסף מקנאים על ההפליה של אביהם. מסתבר שהקנאה שלהם היא לא סתם קנאה פשוטה, אלא שחשבו שאותו יוסף הוא הפסולת. כפי שעשיו היה הפסולת ויעקב היה העיקר (וכלשון הכוזרי עשיו הוא הקליפה, ויעקב הוא הגרעין). וחשבו שאפילו שיעקב מקרב אותו, אולי יעקב טועה כפי שיצחק טעה. ולכן כשהם שומעים את החלומות של יוסף, הם יותר כועסים, על המחשבה שהם יצטרכו להיות תחתיו.

 

המאבק בין הכוחות

בפרשתנו עדיין נמצאים האחים במבוי סתום, האחים פרודים, ישנו קרע שלא ניתן לאחותו. יעקב אבל, יוסף בכלא, והאחים בקושי פנימי. אך אנו יודעים שהמשפחה עוד תתאחד והכל ישוב על מקומו.

 

משיח בן יוסף ומשיח בן דוד

גם בימינו אלו שלצערנו המשיח עוד לא בא. וכשאנו מסתכלים לכל הכיוונים אנו חשים את הקרע בתוך העם, ואת הבלבול מבית ומחוץ. דווקא כעת אנו מצווים להאמין שתחזור האחדות לעם ישראל, שיחזור להאיר משיח בין יוסף ומשיח בן דוד יחד, כדברי הנביא (יחזקאל פרק לז, טז-יז): "קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה ... וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף...  וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד".

ונזכה לראות את הגאולה השלימה בקרוב.