פרשת וישב - המהפך של יוסף - וההקשר לחנוכה

בס"ד

פרשת וישב וחנוכה – המהפך של יוסף

"מאיגרא רמה לבירא עמיקתא"

יוסף בתחילת הפרשה חולם חלומות על שלטון ושררה (בראשית לז, ז-י):

"וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו: וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי":

אך דווקא מתוך החלומות הללו יוסף יורד ויורד מטה מטה. אחיו מקנאים בו שונאים אותו, זורקים אותו לבור, הוא נמכר כעבד, אשת פוטיפר מערימה עליו קשיים, נזרק לבור למאסר עולם. וכעת הוא בשפל המדרגה. האחים שונאים אותו. הוא יתום מאמו, אביו לא יודע מה איתו. אין לו סיכוי לחיי אנושיים בסיסיים. הוא נמצא במקום הכי נמוך שאפשר לדמיין.

ואז, מתחיל המהפך המדהים, שיוביל אותו להיות המשנה לאדם החשוב ביותר בעולם העתיק.

 

המהפך

שמעתי מידידי הרב שראל רוזנבלט, שיש להבחין מהו אותו רגע המהפך שבו יוסף מתחיל לעלות מעלה?

כששר המשקים ושר האופים מספרים ליוסף על החלומות שלהם, אומר להם יוסף (בראשית מ, ח):

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי".

בבור העמוק של מצרים מתוך היאוש יוסף מבין שהפתרון של החיים ושל החלומות מצוי בידיו של א-להים.

מחלומות על שררה ומלכות עצמית, יוסף עובר תהליך קשה שכדי לזכות למלכות צריך להיות בביטול גמור. רק כשהוא מגיע להכרה מוחלטת ש"לאלוהים פתרונים" הוא מתחיל לעלות. כשברור לו שהוא תלוי באופן מוחלט רק בקב"ה, ואין לו שום יכולת עצמית להשפיע על המציאות, הוא מצליח לחולל את המהפך בחייו. יוסף לומד שלא הוא במרכז אלא א-להים הוא המרכז, והכל מכוחו.

 

יוסף ממשיך מתוך ביטול לה'

מרגע זה יוסף מתחיל לעלות. וכמו שנקרא בפרשה הבאה באומרו לפרעה (בראשית מא, טז):

"וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי, אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה".

יוסף לומד בדרך הקשה ביותר שעליו 'לפנות מקום' בליבו, במחשבתו, בתפיסתו לקב"ה. אז יוסף נוסק לשמיים ומציאות חייו מתחילה להיות מבורכת עוד ועוד. עד שהוא הופך להיות המשביר. המשפיע הגדול של אגן הנילוס.

 

חג החנוכה

יש שהסביר את ניצחונם של המכבים כגבורה אנושית גרידא. דומה שכך הציונות החילונית ניסתה להשריש את מהות החג. כנוסח השיר המפורסם: "על הניסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים". מנגד, אנו בתפילה מתייחסים לחנוכה באופן אחר. אנו מייחסים את ניצחון המכבים לבורא עולם: "רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם". עניינו של חג החנוכה הוא לראות את המציאות הטבעית כנס. לראות את יד ה' המשגיחה ופועלת בתוך ההסתוריה (הסתר י-ה).

בהדלקת נרות חנוכה, בשעה שנברך: 'שעשה ניסים לאבותינו' נביט על הנרות, ונחוש שה' הוא זה שמשגיח עלינו, ומכוחו אנו פועלים בעולם. בכך נחזק בנפשנו את המסר שלימד אותנו יוסף, שרק: "לא-להים פתרונים".