בס"ד

פרשת ויחי – אחדות וייחודיות

בפרשתנו יעקב קורא לבניו לפני מתו, ורוצה לברכם, וכך כתוב (בראשית פרק מט, א-ג):

"וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם ... הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב".

בקריאתו יש פעמיים אזכור של לשון התכנסות: " הֵאָסְפוּ" ו"הִקָּבְצוּ",

 

ועל כך יש לשאול מספר שאלות:

א.       מדוע יעקב רוצה שכולם יתכנסו בשביל לברך אותם, למה זה כל כך חשוב לו? ובפרט שכל אחד מבניו מקבל ברכה שונה לחלוטין?

ב.        ועוד יש לשאול על יעקב, שהרי הוא מודע למשמעות הקשה של הפלייה בין אחים. בשעה שהוא אהב את יוסף מכל בניו, הדברים הידרדרו עד לניסיון הריגת יוסף. ואם כן מדוע כאן הוא רוצה להשמיע בפני האחים, מי הוא האח הנבחר, מי יהיה המנהיג, ומי נדחה? הרי זה יגרום להפליה בין האחים, ועלול לגרום לעוד מריבות ושנאה בין האחים?

ג.         בנוסף, יעקב יודע מהי קנאה, הוא ראה מה קרה עם עשו אחיו. שעשו קינא בו על הברכה, ורצה להרוג אותו. ועכשיו הוא חוזר (כביכול) על אותה טעות, ומודיע לבניו בפני כולם, מי צריך להוביל, ומי לא?

ד.        וכן, הרבה מהברכות אינן ברכות אלא רק אמירות סתמיות. מה משמעות הברכה שיעקב מברך "ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני...", "שמעון ולוי אחי כלי חמש מכוריתהם", "גד גדול יגדנו והוא יגוד עקב", "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" אין בדבריו ממש ברכה רק תיאור אופי!

 

ונראה להסביר, שיעקב לא רצה חלילה לגרום לקנאה או להפליה בין בניו, אלא ההפך. יעקב רצה להעביר מסר לעם ישראל, שהם כולם עם אחד. יעקב חידש לבניו שכשכל כוח יעמוד על מקומו, השכינה תוכל לשרות על עם ישראל. כשיהודה יהיה המנהיג, גד יהיה הלוחם, יששכר ילמד תורה, זבולון יעסוק במסחר וכן הלאה, כל עם ישראל יזכה לברכה שלימה.

 

זו אולי משמעות הפסוק, בסיום הברכות (בראשית פרק מט, כח): "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם". כל ברכה של כל אחד בפני עצמו, וכל תוכחה של שבט אחד, היא משמעותית לכולם. ברגע שכל כוח יעמוד על מקומו, יוכלו כל עם ישראל לבנות את בניינם.

 

עומק העניין הוא, שלא רק שכל אחד יש לו את התפקיד שלו, אלא שכל אחד צריך שהשני יעשה את התפקיד של השני, בשביל שיהיה לו טוב, ורק כך כל עם ישראל יזכה לברכה. ברגע שכל אחד יעשה את המוטל עליו, כולם יתברכו מהדבר.

 

ניתן להוסיף שאולי זו הסיבה שבמעשה פלגש בגבעה, עם ישראל בכה שכמעט הוכחד שבט מישראל. הם לא רק בכו על אנשי בנימין, הם יותר מכך בכו שעם ישראל כולו נפגע, בכך שחסר חלק משמעותי מאוד, המשפיע את אופיו המיוחד על עם ישראל.

 

צבא יכול לתפקד רק באופן שכל חיִל עושה את ייעודו באופן הטוב ביותר. ובתנאי שהוא מבין שהוא תלוי באופן מוחלט בחילות האחרים, שיחד איתם מאפשרים את יכולת הלחימה הצבאית. כך גם עם ישראל בנוי מתוך זה שכל חלק יודע את ערכו ותפקידו, ויודע להעריך את החלקים השונים שמקיימים את העם.

 

בתפילה שנדע להכיר בערכנו ובערך הזולת, ונביא מכך ברכה לכל העם שלנו.