פרשת ויגש - למה יוסף בוכה הרבה

בס"ד

פרשת ויגש – דמעותיו של יוסף

צילום: Davide Restivo commons.wikimedia.org

דמעותיו של יוסף

התורה לא מרבה לתאר בכי, אך על יוסף מתואר שהוא בוכה 7-8 פעמים.

ניתן לומר שיוסף הוא הדמות שבוכה הכי הרבה בכל התנ"ך.

המקומות שבהם מוזכר הבכייה של יוסף:

 

א.  בהיותו בבור שאחיו זרקוהו

כפי שמשמע מהתיאור (בראשית פרק מב, כא): "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת".

 

ב.   במפגש עם אחיו הראשון

כפי שכתוב (בראשית פרק מב, כד-כה): "וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם".

 

ג.    במפגש השני עם אחיו

כפי שכתוב (בראשית פרק מג, ל): "וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה".

 

ד.   בהתגלות שלו אל אחיו בנימין

כפי שכתוב (בראשית פרק מה, יד): "וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו".

 

ה.  בהתגלות שלו לאחיו

כפי שכתוב (בראשית פרק מה, טו): "וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ".

 

ו.     במפגש עם אביו

כפי שכתוב (בראשית פרק מו, כט): "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד".

 

ז.     בפרידה שלו מאביו שנפטר

כפי שכתוב (בראשית פרק נ, א): "וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ".

 

ח.  בזמן שאחיו חושדים בו שרוצה לפגוע בהם

כפי שכתוב (בראשית פרק נ, יז): "וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו".

 

למה יוסף בוכה?

צריך להבין למה התורה מציינת דווקא את יוסף שהוא בוכה כל כך הרבה? יוסף שהיה מנהיג חזק, שמצליח לעמוד כנגד כל אחיו בחלומותיו, כנגד פרעה וכל מצרים, דווקא הוא מתפרץ בבכי כל כך הרבה פעמים?

 חשבתי לנסות להציע שתי אפשרויות לסיבת בכייתו:

 

א.  היתמות והדחייה גרמו לו

יוסף היה יתום מילדות, היה ילד דחוי חברתית, דחוי משפחתית. ולכן דמעתו הייתה מצויה. ילד שעבר התעללות יש לו רגישות מיוחדת וכל אירוע קשה מוריד ממנו דמעות.

 

ב.   יוסף הוא איש מעשי רגיש

יוסף מבטא את הצד החומרי של עם ישראל. הוא מגיע למעמד ש"הוא המשביר לכל מצרים". אפשר להיות איש חומרי שעובד כמו רובוט. דואג לכל מה שצריך מבחינה כלכלית וחומרית, איש שטח. אך הרבה פעמים אצל אנשים כאלו חסר להם התוכן הפנימי, חסרה להם הרגישות היתירה הנזקקת כדי לנהל מערכות גדולות.

ולכן מחדשת לנו התורה שאפילו שיוסף היה "איש מעשה", הוא היה כולו מלא בעולם רגשי עשיר. הוא לא איבד את הרגש האנושי בשעת המעשה.

 

לסיום
נראה שניתן ללמוד מכך את החובה שלנו להיות רגישים לזולת, ובפרט לחלשים יותר שעברו תקופות מורכבות בחיים.

וכן נלמד עד כמה חשוב שיחד עם העשייה שלנו, להיות עם לב ועם רגש. כי ככה העשייה לא מאבדת את המשמעות שלה.