פרשת ויצא - אהבה מעל הזמן
בס"ד
פרשת ויצא – אהבה מעל הזמן
וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים
בשעה שיעקב אבינו עבד כדי לזכות ברחל נאמר בפסוק (בראשית כט, כ): "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע
שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ".
וישנה שאלה שעולה היא מפשט המקרא. הרי בדרך כלל כשאדם אוהב מישהי, כל יום שהוא
בלעדיה זה נראה בעיניו כנצח, ואיך זה ייתכן שהימים עברו ליעקב כימים אחדים?
מצאתי שתי תשובות לשאלה זו, נביא אותם ואח"כ ננסה להציע תשובה נוספת.
א. עבודה קטנה ביחס לאהבה הגדולה
הסבר של רבנו בחיי:
יעקב כל כך אהב את רחל, שחשב שלעבוד עבורה רק 7 שנים, זה ממש מעט. ולכן זה
נחשב כימים אחדים. שהרי בשביל רחל הוא היה מוכן לעבוד גם 100 שנה. להסבר זה מובן
הקשר לתחילת הפסוק "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים", שהעבודה 7 שנים נחשבת כמועטת ביחס לגודל אהבתו אותה.
משל לאדם שרוצה לקנות דירה שמחירה מליון ₪, והוא מצא מישהו שמוכן למכור אותה בעשרת אלפים ₪, הוא מרגיש שהדירה הזאת ממש בחינם.
אך על הסבר זה ניתן להקשות: שהרי גם אם הוא יעקב היה מוכן לעבוד עבור
רחל הרבה מאוד שנים, 7 שנים זה עדיין הרבה זמן השקעה גם באופן אובייקטיבי, וגם באופן
סובייקטיבי ביחס לעבודה עבור כל אישה. כפי שאומרות רחל ולאה ליעקב על אביהם בהמשך
הפרשה (בראשית לא, טו): "הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי
מְכָרָנוּ", משמע שהעבודה עבורם הייתה שלא באופן נורמלי עבור נשיאת אישה
רגילה. איך ניתן להחשיב זאת "כְּיָמִים אֲחָדִים" הן באופן אובייקטיבי
והן באופן סובייקטיבי.
ב. אהב אותה ולא את עצמו
הסבר של חכמי המוסר:
מכיוון שיעקב אהב את רחל (ולא את עצמו) היה לו מאוד קל להמתין בעבורה, כי הוא רק רצה לשמח אותה. ולכן מדגישה התורה את המילים
"בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ".
אך גם על הסבר זה ניתן להקשות: אף אם יעקב אהב את רחל ולא את עצמו,
מדוע זה נחשב בעיניו כימים אחדים, האם זה לא טובת רחל שיתחתנו כבר? האם רחל הייתה
כל כך צעירה ולא רצתה כבר להתחתן!? מניין לנו שהיא שמחה ב-7 שנים הללו?
אהבה היא מעל הזמן
ברצוני להציע הסבר נוסף המחבר
בין שני ההסברים (ואולי זה בעצם עומק כוונתם).
כשאתה אוהב מישהו מאוד, בזמן שאתה משקיע עבורו אתה לא מרגיש שהזמן עובר. ומכיוון שיעקב אהב את רחל מצד עצמה, גם בלי להתחתן איתה, היה בעיניו תחושת
העבודה כימים אחדים בלבד.
משל לאמא שטורחת עבור בנה הקטן: קמה כל לילה להאכיל אותה, ולוקחת אותו למרפאה כשהוא צריך, חושבת על כל צרכיו כל השנים עד שהוא גדל, דואגת להכין לו אוכל, דואגת להלביש אותו, דואגת לו חברתית, ושאר צרכיו החומרים ונפשיים. אחרי 20 שנה יום אחד בא אליה בנה ואומר לה: "אמא, תודה רבה על כל השנים שהשקעת בי". אימו מסתכל אליו אומרת לו: "אין על מה. לא הרגשתי שטרחתי בכלל. עשיתי את הכול בגלל שאני אוהבת אותך".
כשאדם שקוע בלאהוב את השני באמת, הוא לא ממתין לתוצאה מה ייצא מכך, אלא טוב לו
להעניק למען השני כל הזמן. ניתן לתת סיוע להסבר זה מדברי המדרש (פסיקתא זוטרתא
(לקח טוב) שמות ב כג. וכעין זה במדרש שכל טוב שמות ב כג) שנאמר על עבודת בני ישראל
בפרך: "ויהי בימים הרבים ההם. בזמן שהן עוברים באנחה נקראים רבים, אבל בזמן
שהן עוברין בשמחה נקראין אחדים, שנאמר ויהיו בעיניו כימים
אחדים באהבתו אותה (בראשית כט כ)".
יעקב כל 7 השנים רצה להעניק לרחל מרוב אהבתו אותה ועשה זאת בשמחה, ולכן הזמן
שהשקיע לא היה קשה עבורו, ונחשב בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה.
ניתן ללמד מכאן שאהבה אמיתית היא נתינה. כשאדם לא חש קרבה ואהבה כלפי
ה', הרבה פעמים המצוות הופכות להיות סבל ועול עבורו, אך כשאדם משקיע כוחות נפש כדי
לאהוב את ה', המצוות הופכות להיות תענוג וכיף עבורו. אם כן כדי שנוכל לעבוד את ה'
בשמחה, אנו חייבים להשקיע באהבת ה' גדולה.
לסיום
שנזכה להתחזק באהבת ה' גדולה, ודרך זה נזכה לעונג הנפלא ביותר של עמל בתורה
ומצוות, שזהו העינוג הגדול שיש בעולם כולו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה